Megillah 14

Chapter 14

א קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים

1 He sent him back word saying, You have fulfilled with us, O our master, the mitzvah of sending portions one to another (and gifts to the poor).

ב רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא ומלי כסא קמחא דאבשונא אמר ליה אביי השתא אמר מרי אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית

2 Rabbah sent to Mari bar Mar through Abaye a basket filled with dates and a full cup of the flour of dried grain. Abaye said to him: Now Mari will say: If a peasant becomes the king, he does not set down the bowl from his neck.

ג הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא

3 He sent back to him a basket filled with ginger and a full cup of long peppers. Abaye said: Now Master (Rabbah) will say: I sent to him something sweet and he sent back to me [something] pungent.

ד אמר אביי כי נפקי מבי מר הוה שבענא כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר ובעאי למיכס צעא אבתרה

4 Abaye said: When I went out of the Master’s [Rabbah’s] house, I was already full, but when I reached the other place they set before me sixty dishes of sixty different preparations, and I had sixty pieces from them. The last preparation was called pot-roast, and [I liked it so much that] I wanted to lick the dish after it.

ה אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי רווחא לבסימא שכיח

5 Abaye said: This is what people say: 'A poor person is hungry and does not know it.' Or also: 'One can [always] extend [himself] for sweet things.'

ו אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי

6 Abaye bar Avin and Rabbi Hanina bar Avin used to exchange their meals with each other.

ז אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

7 Rava said: One is obligated to become inebriated [with wine] on Purim until he cannot tell the difference between cursed be Haman and blessed be Mordecai.

ח רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה שחטיה לרבי זירא למחר בעי רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא

8 Raba and Rabi Zeira made a Seudat Purim together. They became mellowed and then Raba arose and slaughtered Rabi Zeira. The next day he prayed for [divine] mercy and he returned to life. The next year, he [Raba] said to him [Rabi Zeira] "Come and let us make a seudat purim together." He [Rabi Zeira] replied, "Not every single time does a miracle occur."

ט אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב רב אשי הוה יתיב קמיה (דרב כהנא) נגה ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו רבנן דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה ולא הוה אפשר למיכלה באורתא אמר ליה לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו אמר ליה (אמר רבא הכי) [אמר ליה אין] תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה:

9 Rava said: If one eats his Purim feast on the night [of the fourteenth], he does not fulfill his obligation. What is the reason? It is written, “Days of feasting and gladness” (Esther 9:22). R. Ashi was sitting before R. Kahana. It grew late, and still the Rabbis did not arrive. He said to him: Why have the Rabbis not yet come? Perhaps they are busy with the Purim feast. He said to him: Could they not have had it last night? He replied Is the master not familiar with the statement, “If one eats his Purim feast on the night [of the fourteenth], he does not fulfill his obligation”? He said to him; Did Rava really say so? (He replied Yes). He then repeated it after him forty times, until he had safely stored it in his mind.

י <big>מתני׳</big> אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד:

10 Mishnah. There is no difference between a festival (yom tov) and Shabbat except [regarding] food preparation.

יא <big>גמ׳</big> הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין

11 Gemara. But on the subject of ancillaries for food preparation, this (festival) and that (Shabbat) are equal.

יב מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש

12 The Mishnah does not follow R. Judah, as it has been taught: There is no difference between festivals and Shabbat except in the matter of [preparing] food. R. Judah permits [on the festivals] even the preliminaries for preparing food.

יג מ"ט דת"ק אמר קרא (שמות יב, טז) הוא ולא מכשיריו ור' יהודה (אמר) לכם לכם לכל צורכיכם

13 What is the reason of the First Tanna? Scripture says: [But that which every man must eat], that only [shall be prepared for you]” (Exodus 12:16): that and not its preliminaries. R. Judah? “For you” (Exodus 12:16): for you and all your requirements.

יד ואידך נמי הכתיב לכם לכם ולא לעובדי ככבים לכם ולא לכלבים

14 But for the other one does not it say “for you”? [He could reply], “for you” and not for non-Jews; “for you” and not for dogs.

טו ואידך נמי הא כתיב הוא כתיב הוא וכתיב לכם כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב:

15 But for the other one, does it not say, “that only”? [He could reply]: It is written, “that only” and it is written, “for you”; we apply the one to preliminaries which can done on the day before the festival, and the other to preliminaries which cannot be done on the day before the festival.

טז <big>מתני׳</big> אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת:

16 Mishnah. There is no difference between Shabbat and Yom Kippur except for this one (Shabbat) a premeditated violation [is punished] by human hands, and for that one (Yom Kippur) a premeditated violation [is punished] by Karet ("cutting off" by a 'divine court').

יז <big>גמ׳</big> הא לענין תשלומין זה וזה שוין

17 Gemara. [We can deduce] from this that in respect of compensation they are the same.

יח מני מתניתין רבי נחוניא בן הקנה היא דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין

18 Whose view does the Mishnah follow? That of R. Nehunia b. HaKaneh, as it has been taught: R. Nehunia b. HaKaneh used to make Yom Kippur the same as Shabbat in respect of compensation: just as [one who deliberately breaks] Shabbat forfeits his life but is exempt from compensation, so too [one who deliberately breaks] Yom Kippur forfeits his life but is exempt from compensation.

יט תנן התם כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר (דברים כה, ג) ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך דברי רבי חנניה בן גמליאל אמר ר' יוחנן חלוקין עליו חביריו על ר' חנניה בן גמליאל

19 We learned in that case: All whose penalty is Karet who were punished by lashes are exempt from the penalty of Karet, as is said (Deuteronomy 25:3): "...and your brother will be lashed before your eyes." As soon as he has been lashed, behold, he is like your brother. [These are] the words of Rabbi Hanania ben Gamliel. Rabbi Yochanan said: The colleagues of Rabbi Hanania ben Gamliel disagreed with him [in this matter].

כ אמר רבא אמרי בי רב תנינא אין בין יוה"כ לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת ואם איתא אידי ואידי בידי אדם היא

20 Rava said: They said in the school of Rav: We have [also] learned [this]: There is no difference between Yom Kippur and Shabbat except that he who breaks the one deliberately is punished by a human court, while he who breaks the other deliberately is punished with karet. Now if [R. Hananiah’s opinion] is correct, then both are punished by the human court?

כא אמר רב נחמן הא מני רבי יצחק היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות

21 R. Nahman replied. Whose view is this? That of R. Yitzchak, who said that lashes are never inflicted on those who are obligated for karet, as it has been taught: R. Yitzchak says: Those who are obligated for karet are included in the general statement.Why then is karet specially mentioned in the case of [one who has relations with] his sister? To show that she is punished with karet and not with lashes.

כב רב אשי אמר אפי' תימא רבנן זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בהיכרת:

22 R. Ashi said You may even say that it is the view of the Rabbis: in the case of the one [the breaker of Sabbath], the essential [punishment for] an intentional transgression is inflicted by the human court, but in the case of the other, the essential punishment for his intentional transgression is karet.

Previous Chapter Next Chapter