Taanit 60

בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו

between the [baking] oven and the [cooking] stove<span class="x" onmousemove="('comment',' He took up a humble position.');">¹</span> and eat and he would drink with it a pitcher full of water and he would appear as if a near relation were lying dead before him.

תנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום ת"ח בטלים רשב"ג אומר לעולם יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם תניא נמי הכי רשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם כדי שיתענה

Elsewhere we have learnt: Where it is the custom to do work on the Ninth of Ab we may do work, but where it is not the custom we may not; and everywhere the Scholars refrain from work. R'Simeon B'Gamaliel says: [In this respect] a man should always consider himself a scholar.

תניא אידך רשב"ג אומר כל האוכל ושותה בט' באב כאילו אוכל ושותה ביוה"כ ר"ע אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם

It has been taught likewise: R'Simeon B'Gamaliel says: [In this respect] let a man always consider himself a scholar that he may feel more strongly the fast. A [Baraitha] taught: R'Simeon B'Gamaliel says: Any one who eats or drinks on the Ninth of Ab is as if he ate and drank on the Day of Atonement.

וחכ"א כל העושה מלאכה בט' באב ואינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה שנא' (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה מכאן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה תניא נמי הכי כל האוכל בשר ושותה יין בט' באב עליו הכתוב אומר (יחזקאל לב, כז) ותהי עונותם על עצמותם:

R'Akiba says: Any one who does work on the Ninth of Ab will never see in his work any sign of blessing. And the Sages say: Any one who does work on the Ninth of Ab and does not mourn for Jerusalem will not share in her joy, as it is said, Rejoice ye with Jerusalem, and be glad with her, all ye that love her; rejoice for joy with her, all ye that mourn for her.<span class="x" onmousemove="('comment',' Isa. LXVI, 10.');">²</span>

רבי יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים: תניא אמרו לו לרבי יהודה לדבריך עוברות ומניקות מה תהא עליהן אמר להם אף אני לא אמרתי אלא ביכול

From this originates what they [the Rabbis] have said: Everyone who mourns for Jerusalem merits to share in her joy, and any one who does not mourn for her will not share in her joy. It has also been taught likewise: Of him who eats meat and drinks wine on the Ninth of Ab Scripture says: And their iniquities are upon their bones.<span class="x" onmousemove="('comment',' Ezek. XXXII, 27.');">³</span>

תניא נמי הכי מודה ר' יהודה לחכמים בשאינו יכול ומודים חכמים לרבי יהודה ביכול מאי בינייהו איכא בינייהו שאר מטות

R'JUDAH MAKES IT OBLIGATORY TO TURN THE BED OVER, BUT THE WISE DID NOT AGREE WITH HIM IN THIS. It has been taught: [The Sages] said to R'Judah: If your view is followed what will happen to pregnant women and nursing mothers?<span class="x" onmousemove="('comment',' Who cannot sleep on the ground.');">⁴</span>

כדתניא כשאמרו לכפות המטה לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל המטות כולן הוא כופה אמר רבא הלכתא כתנא דידן ולא הודו לו חכמים כל עיקר:

- He replied to them: I too meant my statement to apply only where it is possible. It has also been taught likewise: R'Judah agrees with the Sages where it is not possible [to overturn the beds]; and the Sages agree with R'Judah where it is possible.

א"ר שמעון ב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ: בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות

What is the real difference between them? The difference between them arises in the case of other beds [not used for sleeping].

אלא ט"ו באב מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה

As it has been taught: When the Rabbis said that a man should turn over the bed, they meant not only his own bed but also all the beds [in the house]. Raba said: The halachah is according to our Tanna, but the Sages would not accept his [R'Judah's] view at all.

מאי דרוש (במדבר לו, ו) זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו' דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה

R'SIMEON B. GAMALIEL SAID: THERE NEVER WERE IN ISRAEL GREATER DAYS OF JOY THAN THE FIFTEENTH OF AB AND THE DAY OF ATONEMENT. I can understand the Day of Atonement, because it is a day of forgiveness and pardon and on it the second Tables of the Law were given,<span class="x" onmousemove="('comment',' [According to a tradition in Seder Olam 6, Moses spent three periods of forty days and forty nights in the Mount beginning with the seventh of Sivan and ending on the tenth of Tishri when he came down on earth with the Second Tables.]');">⁵</span>

אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל שנאמר (שופטים כא, א) ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה מאי דרוש אמר רב ממנו ולא מבנינו

but what happened on the fifteenth of Ab? - Rab Judah said in the name of Samuel: It is the day on which permission was granted to the tribes to inter-marry.<span class="x" onmousemove="('comment',' V. next note.');">⁶</span> Whence may this be adduced? - Scripture says, This is the thing which the Lord hath commanded concerning the daughters of Zelophehad etc. ,<span class="x" onmousemove="('comment',' Cf. Num. XXXVI, 6-7. The Law was later annulled.');">⁷</span>

(אמר) רבה בר בר חנה א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנאמר (דברים ב, טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי אלי היה הדבור

[meaning] 'this thing' shall hold good for this generation only. R'Joseph said in the name of R'Nahman: It is the day on which the tribe of Benjamin was permitted to re-enter the congregation [of Israel], as it is said, Now the men of Israel had sworn in Mizpah, saying: There shall not any of us give his daughter unto Benjamin to wife.<span class="x" onmousemove="('comment',' Judg. XXI, 1.');">⁸</span>

עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר

From what was their exposition?<span class="x" onmousemove="('comment',' I.e., on what did they base their permission.');">⁹</span> - Rab said: From the phrase 'any of us' which was interpreted to mean, 'but not from any of our children'. Rabbah B'Bar Hanah said in the name of R'Johanan: It is the day on which the generation of the wilderness ceased to die out. For a Master said: So long as the generation of the wilderness<span class="x" onmousemove="('comment',' Those who came out of Egypt.');">¹⁰</span> continued to die out there was no divine communication to Moses,<span class="x" onmousemove="('comment',' [In a direct manner as described in Num. XII, 8, 'With him I speak mouth to mouth, etc. (Rashbam, B.B. 121b) .]');">¹¹</span> as it is said, So it came to pass, when all the men o war were consumed and dead. that the Lord spake unto me.<span class="x" onmousemove="('comment',' Deut. II, 16-17.');">¹²</span> [Only then] came the divine communication 'unto me'.' Ulla said: It is the day on which Hosea the son of Elah removed the guards which Jeroboam the son of Nebat had placed on the roads to prevent Israel from going [up to Jerusalem] on pilgrimage,<span class="x" onmousemove="('comment',' Cf. Git. 88a.');">¹³</span> and he proclaimed