בכורות 65

ובית הלל

הני מילי תם אבל בעל מום כתיב

(דברים טו, כב) הטמא והטהור יחדיו יאכלנו

ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור

איכא למיפרך

מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור

וב"ה

אטו בעבודה קאמר

באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף

ורבי עקיבא מתיר ואפי' עובדי כוכבים

מ"ט דרבי עקיבא

(דברים טו, כב) כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים אף פסולין מותר לעובדי כוכבים

ואידך

תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק וחד לכדר' אושעיא וחד לכדרבי אלעזר הקפר

ואידך מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה

ת"ר

בכור אין מאכילין אותו לנדות דברי בית שמאי

וב"ה אומרים

מאכילין אותו לנדות

מ"ט דב"ש

דכתיב

(במדבר יח, יח) ובשרם יהיה לך מה התם נדות לא אף הכא נדות לא

וב"ה

הני מילי תם אבל בעל מום הטמא והטהור אכלה

וב"ש

ה"מ היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו לא

דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו דתנן

הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות

וב"ה

התם הוא דגלי רחמנא {במדבר ט } טמא נפש אבל הכא טמא סתמא כתיב לא שנא

ת"ר

אין מרגילין ביום טוב

כיוצא בו אין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין

בשלמא יום טוב דקא טרח טירחא דלא חזי ליה

אלא בכור מאן תנא

אמר רב חסדא

בית שמאי היא דאמר אין מאכילין אותו לנדות

ולא בפסולי המוקדשין

מאן תנא

אמר רב חסדא

רבי אלעזר בר' שמעון היא

דתנן היו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב בעלת מום תיפדה

נשחטה בעלת מום אם עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת אם משנזרק דמה של תמימה אסורה

ר"א ברבי שמעון אומר

אפילו בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה

ורב חסדא לוקמה כולה כב"ש

דלמא עד כאן לא קאמרי ב"ש אלא בבכור דקדושתו מרחם אבל פסולי המוקדשין דאין קדושתו מרחם לא