בכורות 66

ולוקמה כולה כר' אלעזר ברבי שמעון

דילמא עד כאן לא קאמר ר' אלעזר בר' שמעון התם אלא פסולי המוקדשין דאלימי למיתפס פדיונו אבל בכור דלא אלים למיתפס פדיונו לא

ור' אלעזר ברבי שמעון לית ליה כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא

אלמא

דכיון דאיכא רווחא להקדש שרי לה

אמר רב מרי בריה דרב כהנא

מה שמשביח בעור פגם בבשר

במערבא משמיה דרבינא אמרי

מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים

רבי יוסי בר אבין אומר

גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים:

<big><strong>מתני׳</strong></big> בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה

וחכ"א

יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו

ר"ש אומר

יקיז אע"פ שהוא עושה בו מום:

<big><strong>גמ׳</strong></big> ת"ר

בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושים בו מום ואין מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר

וחכ"א

אף במקום שעושה בו מום ובלבד שלא ישחט על אותו המום

ר"ש אומר

אף נשחט על אותו המום

ר' יהודה אומר

אפי' מת אין מקיזין לו את הדם

מתני ליה ר' אלעזר לבריה ואמרי לה ר' חייא לבריה

כמחלוקת כאן כך מחלוקת בחבית של תרומה

דתנן

חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ר"א אומר

אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע אם היתה מגולה יכסנה

רבי יהושע אומר

אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה אם היתה מכוסה יגלנה

רבן גמליאל אומר

לא יחדש בה דבר

ר"מ כרבי אליעזר ורבנן כרבי יהושע ור' יהודה כרבן גמליאל

ממאי

דלמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם דקא עביד בידים אבל הכא דגרמא כרבי יהושע סבירא ליה

ועד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא שמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן סבירא ליה

ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא דאי שביק ליה מיית אבל התם שמא יבא אליהו ויטהרנה כר' אליעזר סבירא להו

ועד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא דקא עביד בידים אבל התם דגרמא כרבי יהושע ס"ל

וע"כ לא קאמר רבן גמליאל התם דשמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן ס"ל

ועוד

הכא בקראי פליגי והכא בקראי פליגי

דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן

הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב

(ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ ולא תעשה

במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב

(ויקרא כב, כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת חייב על נותק לא כל שכן

אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב

לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום דר"מ סבר

כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי

(ויקרא כב, כא) תמים יהיה לרצון

ורבי מאיר האי תמים יהיה לרצון מאי עביד ליה

מיבעי ליה למעוטי בעל מום מעיקרו

בעל מום מעיקרו פשיטא דיקלא בעלמא הוא

אלא למעוטי פסולי המוקדשין לאחר פדיונן

סד"א

הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומין נמי ליתסרו קמ"ל

רבנן נמי הכתיב

כל מום לא יהיה בו

לגרמא הוא דאתי דתניא

מום לא יהיה בו אין לי