חולין 10

(ויקרא ד, כז) מעם הארץ פרט למומר

ר"ש בן יוסי אומר משום ר"ש

(ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו

ואמרינן

מאי בינייהו

ואמר רב המנונא

מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו

חדא בחטאת וחדא בעולה

וצריכי דאי אשמעינן חטאת משום דלכפרה הוא אבל עולה דדורון הוא אימא לקבל מיניה

ואי אשמעינן עולה משום דלאו חיובא הוא אבל חטאת דחיובא הוא אימא לקבל מיניה צריכא

וכל היכא דכתיב בהמה גריעותא היא

והכתיב

(תהלים לו, ז) אדם ובהמה תושיע ה' ואמר רב יהודה אמר רב

אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה

התם כתיב אדם ובהמה הכא בהמה לחודיה כתיב

וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא היא

והא כתיב

(ירמיהו לא, כז) וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה

התם הא חלקיה קרא זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד

(סימן נקלף) א"ר חנן א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא

ר"ג ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה

א"ל רבי זירא לרבי יעקב בר אידי

שמא לא שמע רבי אלא בשאין ישראל עומד על גביו

א"ל

דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא

בשאין ישראל עומד על גביו למימרא בעי

קבלה מיניה או לא קבלה מיניה

ת"ש דאמר ר"נ בר יצחק א"ר אסי

אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל משחיטת כותי אף רבי אסי אכל משחיטת כותי

ותהי בה רבי זירא

לא שמיעא להו דאי הוה שמיעא להו הוו מקבלי לה או דלמא שמיע להו ולא קבלוה

הדר פשיט לנפשיה

מסתברא דשמיע להו ולא קבלוה דאי ס"ד לא שמיע להו ואי הוה שמיע להו הוו מקבלי לה היכי מסתייעא מילתא למיכל איסורא

השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כל שכן