חולין 9

לא הוה מפליג נפשיה מיניה

מנלן

אילימא מדכתיב (מלכים א כב, ד) כמוני כמוך כעמי כעמך אלא מעתה כסוסי כסוסיך הכי נמי

אלא מה דהוי אסוסיך תהוי אסוסי ה"נ מאי דהוי עלך ועילוי עמך תיהוי עלי ועילוי עמי

אלא מהכא

(מלכים א כב, י) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים בגורן פתח שער שומרון מאי גורן

אילימא גורן ממש אטו שער שומרון גורן הוה

אלא כי גורן דתנן

סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה

לימא מסייע ליה

(מלכים א יז, ו) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ואמר רב

יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב

על פי הדבור שאני

מאי עורבים

אמר רבינא

עורבים ממש

א"ל רב אדא בר מניומי

ודלמא תרי גברי דהוי שמייהו עורבים

מי לא כתיב

(שופטים ז, כה) ויהרגו את עורב בצור עורב ואת זאב וגו'

א"ל

איתרמאי מילתא דתרוייהו הוה שמייהו עורבים

ודלמא על שם מקומן

מי לא כתיב

(מלכים ב ה, ב) וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן

קרי לה נערה וקרי לה קטנה

וא"ר פדת

קטנה דמן נעורן

אם כן עורביים מיבעי ליה

לימא מסייע ליה

הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר

האי ערל ה"ד

אילימא שמתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא הוא

אלא פשיטא מומר לערלות

אימא סיפא

ואפילו ישראל מומר ה"ד

אי מומר לדבר אחד היינו מומר לערלות

אלא לאו מומר לעבודת כוכבים וכדרב ענן

לא לעולם אימא לך

מומר לעבודת כוכבים לא דאמר מר

חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה

אלא מומר לאותו דבר וכדרבא

מיתיבי

(ויקרא א, ב) מכם ולא כולכם להוציא את המומר

מכם בכם חלקתי ולא באומות

מן הבהמה להביא בני אדם שדומים לבהמה

מכאן אמרו

מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא

הא גופא קשיא אמרת

מכם ולא כולכם להוציא את המומר והדר תני

מקבלין קרבנות מפושעי ישראל

הא לא קשיא

רישא מומר לכל התורה כולה מציעתא מומר לדבר אחד

אימא סיפא

חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבת בפרהסיא

האי מומר היכי דמי

אי מומר לכל התורה כולה היינו רישא

ואי מומר לדבר אחד קשיא מציעתא

אלא לאו הכי קאמר

חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא

אלמא מומר לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה כולה ותיובתא דרב ענן

תיובתא

והא מהכא נפקא

מהתם נפקא