חולין 119

חזינא ליה

אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת תמוז א"ל

איסתכל ביה

א"ל

לא מצינא

א"ל

יומא דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה שכינה לא כל שכן

אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה

בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלהיכו

אמר ליה

לא מצית

אמאי

נפישי חילוותיה

א"ל

איברא

אמר ליה

פוק צבית לגידא דרביתא דרויחא עלמא

טרח שיתא ירחי קייטא אתא זיקא כנשיה לימא טרח שיתא ירחי דסיתוא אתא מיטרא טבעיה בימא

א"ל

מאי האי

אמר ליה

הני כנושאי זלוחאי דאתו קמיה

א"ל

אי הכי לא מצינא

א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה

אלהיכון נגרא הוא דכתיב

(תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא

אמר

לחיי

בעא רחמי עלה ואינגעה אותבה בשוקא דרומי ויהבי לה מסתוריתא

דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא ויתיב בשוקא וסתר דוללי כי היכי דליחזו אינשי וליבעי רחמי עליה

יומא חד הוה קא חליף התם הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא דרומאי אמר לה

שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלהי

אמרה ליה

אימא ליה לאלהיך לשקול מאי דיהב לי

אמר לה

אלהא דידן מיהב יהיב משקל לא שקיל

אמר רב יהודה

שור כרסתן ופרסתן רב רישיה ורב גנובתיה וחילופא בחמרא

למאי נפקא מינה

למקח וממכר

ואמר רב יהודה

שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר

(תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס

מקרין תרתי משמע

אמר רב נחמן

מקרן כתיב

ואמר רב יהודה

שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו שנאמר

ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין ברישא והדר מפריס

מסייע ליה לר' יהושע בן לוי דאמר ריב"ל

כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר

(בראשית ב, א) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא

צביונם

דרש רבי חנינא בר פפא

(תהלים קד, לא) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו

בשעה שאמר הקב"ה (בראשית א, יב) למינהו באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן

אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר למינהו באילנות

ועוד ק"ו

ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו אנו עאכ"ו

מיד כל אחד ואחד יצא למינו

פתח שר העולם ואמר

יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו

בעי רבינא

הרכיב שני דשאים זה על גב זה