חולין 135

מתני׳ <big><strong>בהמה</strong></big> המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו מותר באכילה

הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד

חותך מעובר שבמעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה

זה הכלל

דבר שגופה אסור ושאינה גופה מותר:

<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר רב יהודה אמר רב

ואבר עצמו אסור

מאי טעמא

דאמר קרא

(שמות כב, ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר

תנן

בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו מותר באכילה

מאי לאו אאבר

לא אעובר

אי אעובר מאי איריא החזירו

אפילו לא החזירו נמי

הוא הדין אף על גב דלא החזירו

ואיידי דקא בעי מיתנא סיפא

הוציא את ראשו אף על פי שהחזירו הרי זה כילוד תנא נמי רישא

החזירו

וסיפא מאי קמשמע לן דכיון דיצא ראשו הויא לה לידה

תנינא

איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהנים הבא אחר נפלים אף על פי שיצא ראשו חי או בן ט' שיצא ראשו מת

טעמא דראשו מת הא ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי

וכי תימא

אשמעינן באדם וקא משמע לן בבהמה

דאדם מבהמה לא יליף דאין פרוזדור לבהמה ובהמה מאדם לא ילפא דחשיב פרצוף פנים דידיה

הא נמי תנינא

שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה כסימן ולד באשה כך סימן ולד בבהמה

אי אמרת בשלמא החזירו דרישא דוקא תנא סיפא אטו רישא

אלא אי אמרת לא דרישא דוקא ולא דסיפא דוקא למה ליה למתנייה כלל

לא לעולם אעובר וכדאמר רב נחמן בר יצחק

לא נצרכה אלא למקום חתך הכא נמי לא נצרכה אלא למקום חתך

ת"ש

בהמה המקשה לילד הוציא עובר את ידו והחזירה ואחר כך שחט את אמו מותר באכילה

שחט את אמו ואחר כך החזירה אסור באכילה

הוציא את ידו וחתכו ואח"כ שחט את אמו

שבחוץ טמא ואסור ושבפנים טהור ומותר

שחט את אמו ואחר כך חתכו