חולין 148

ר"ש שזורי אומר

אפילו בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו

קרעה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו:

<big><strong>גמ׳</strong></big> א"ר אלעזר א"ר אושעיא

לא הילכו בו אלא על עסקי שחיטה בלבד

למעוטי מאי למעוטי חלבו וגידו

חלבו דמאי

אילימא

חלבו דשליל מפלג פליגי

דתניא

גיד הנשה נוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר"מ

ר' יהודה אומר

אינו נוהג בשליל וחלבו מותר

וא"ר אלעזר א"ר אושעיא

מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו

ור' יהודה לשיטתו אלא חלבו דגיד מפלג פליגי

דתניא

גיד הנשה מחטט אחריו בכל מקום שהוא וחותך שמנו מעיקרו דברי ר"מ

רבי יהודה אומר

גוממו עם השופי

אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר אלעזר אמר ר' אושעיא

לא הילכו בו אלא על עסקי אכילה בלבד למעוטי רובעו וחורש בו

א"ר שמעון בן לקיש

לדברי המתיר בחלבו מתיר בדמו לדברי האוסר בחלבו אוסר בדמו

ורבי יוחנן אמר

אף לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו

איתיביה רבי יוחנן לר"ש בן לקיש

קורעו ומוציא את דמו

א"ר זירא

לומר שאין ענוש כרת

למאן קאמרי לרבי יהודה

לא יהא אלא דם התמצית דתניא

דם התמצית באזהרה ר' יהודה אומר

בהכרת

תרגמא רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא

אית ליה לר' יהודה דם וכל דם כל היכא דמיחייב אדם הנפש מיחייב אדם התמצית וכל היכא דלא מחייב אדם הנפש לא מחייב אדם התמצית

איבעיא להו

מהו לפדות בבן פקועה

אליבא דר"מ לא תיבעי לך דכיון דאמר טעון שחיטה שה מעליא הוא

כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו מאי

כיון דאמרי שחיטת אמו מטהרתו כבשרא בדיקולא הוא

או דילמא

כיון דרהיט ואזיל ורהיט ואתי שה קרינא ביה

מר זוטרא אמר

אין פודין ורב אשי אמר

פודין

א"ל רב אשי למר זוטרא

מאי דעתך דגמרת (שמות יב, ה) שה (שמות יג, יג) שה מפסחים

אי מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים ובן שנה

תפדה תפדה ריבה אי תפדה תפדה ריבה אפילו כל מילי נמי

אם כן שה שה מאי אהני לך

איבעיא להו

מהו למנות בו ראשון ושני

ר' יוחנן אמר

מונין בו ראשון ושני רבי שמעון בן לקיש אומר

אין מונין בו ראשון ושני נעשה כאגוז המתקשקש בקליפתו

איתיביה ר"ש בן לקיש לרבי יוחנן

הבשר מגע נבלה דברי ר"מ וחכ"א

מגע טרפה שחוטה

בשלמא לדידי דאמינא חד גופא הוא היינו דאיתכשר בדמא דאמיה

אלא לדידך במאי איתכשר

א"ל

בשחיטה וכר"ש

איתיביה רבי יוחנן לר"ש בן לקיש

עבר בנהר הוכשר הלך לבית הקברות נטמא

בשלמא לדידי דאמינא תרי גופי נינהו משום הכי הוכשר אין לא הוכשר לא

אלא לדידך דאמרת חד גופא הוא הא איתכשר בדמא דאמיה