חולין 157

ולחנניה כתיב אותו דמשמע זכר וכתיב בנו מי שבנו כרוך אחריו דמשמע נקבה הלכך נוהג בין בזכרים בין בנקבות

אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל

הלכתא כחנניה

ואזדא שמואל לטעמיה

דתנן ר' יהודה אומר

הנולדים מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס אסורין

ואמר רב יהודה אמר שמואל

זו דברי ר' יהודה דאמר

אין חוששין לזרע האב אבל חכמים אומרים

כל מיני פרדות אחת הן

מאן חכמים חנניה הוא דאמר

חוששין לזרע האב והאי בר סוסיא וחמרא והאי בר חמרא וסוסיא כולהו חדא מינא נינהו

איבעיא להו

(מי פשיט) ליה לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב או דלמא ספוקי מספקא ליה

למאי נפקא מינה למישרא פרי עם האם

אי אמרת

מיפשט פשיטא ליה פרי עם האם שרי

(אלא אי) אמרת

ספוקי מספקא ליה פרי עם האם אסור

מאי

ת"ש ר' יהודה אומר

כל הנולדים מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה

היכי דמי

אילימא דאבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור צריכא למימר

אלא לאו דאבוה דהאי סוס ואבוה דהאי חמור

וקתני

מותרים זה עם זה אלמא

מיפשט פשיטא ליה

לא לעולם דאבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור

ודקאמרת

צריכא למימר

מהו דתימא

אתי צד דסוס משתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס קמ"ל

ת"ש ר' יהודה אומר

פרדה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה

ואי אמרת

מפשט פשיטא ליה לרבע עלה מינא דאמה

דלא ידעינן מינא דאמה מאי ניהו

והא אלא מינה קתני

הכי קאמר

אין מרביעין עליה לא מין סוס ולא מין חמור לפי שאין יודעין במינה

וליבדוק בסימנין דאמר אביי

עבי קליה בר חמרא צניף קליה בר סוסיא

ואמר רב פפא

רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה בר חמרא זוטרן אודניה ורבה גנובתיה בר סוסיא

הכא במאי עסקינן באלמת וגידמת

מאי הוי עלה

ת"ש דאמר רב הונא בריה דרב יהושע

הכל מודין בפרי עם האם שאסור

שמע מינה ספוקי מספקא ליה ש"מ

אמר ליה ר' אבא לשמעיה

אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי

אלמא קסבר

אין חוששין לזרע האב