חולין 162

אלא אפילו שחט עולה ואחר כך שחט חולין פטור שחיטה קמייתא לאו שחיטה בת אכילה היא

ורבי יעקב אמר רבי יוחנן

אכילת מזבח שמה אכילה

מאי טעמא

דאמר קרא

(ויקרא ז, יח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו בשתי אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח:

<big><strong>מתני׳</strong></big> השוחט ונמצא טרפה השוחט לעבודה זרה והשוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה רבי שמעון פוטר וחכמים מחייבין

השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור משום אותו ואת בנו:

<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר רבי שמעון בן לקיש

לא שנו אלא ששחט ראשון לעבודה זרה ושני לשלחנו אבל ראשון לשלחנו ושני לעבודה זרה פטור דקם ליה בדרבה מיניה

אמר ליה רבי יוחנן

זו אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותה

אלא פעמים שאפילו שחט ראשון לשלחנו ושני לעבודה זרה חייב כגון דאתרו ביה משום אותו ואת בנו ולא אתרו בו משום עבודה זרה

ור"ש בן לקיש אמר

כיון דכי אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור

ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר

חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר רבי יוחנן אומר חייב וריש לקיש אומר פטור

רבי יוחנן אומר חייב דהא לא אתרו בו וריש לקיש אומר פטור דכיון דכי אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור

וצריכא דאי אשמועינן בהא בהא קאמר רבי שמעון בן לקיש אבל בהא אימא מודי ליה לרבי יוחנן

ואי איתמר בהא בהא קאמר רבי יוחנן אבל בהא אימא מודי לרבי שמעון בן לקיש צריכא

ופרת חטאת שחיטה שאינה ראויה היא

והתניא רבי שמעון אומר

פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר