חולין 200

אפילו תימא לא קדם וסלקו הוי מין ומינו ודבר אחר וכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאין מינו רבה עליו ומבטלו:

<big><strong>מתני׳</strong></big> נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה

רבי יהודה אומר

אף בטמאה

אמר ר' יהודה

והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן

אמרו לו

בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו:

<big><strong>גמ׳</strong></big> וסבר ר' יהודה איסור חל על איסור

והתניא ר' יהודה אומר

יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה

תלמוד לומר (ויקרא כב, ח) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמאה

וכי תימא קסבר

אין בגידין בנותן טעם ובטמאה נמי איסור גיד איכא איסור טומאה ליכא וסבר ר' יהודה אין בגידין בנותן טעם

והתניא

האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה ר' יהודה מחייב שתים ור"ש פוטר

לעולם קסבר

יש בגידין בנותן טעם וקסבר

נוהג בשליל דאיסור גיד ואיסור טומאה בהדי הדדי קאתי

ומי מצית אמרת נוהג בשליל והתנן

נוהג בשליל

ר' יהודה אומר

אינו נוהג בשליל וחלבו מותר

הני מילי גבי טהורה דרחמנא אמר

(דברים יד, ו) כל בבהמה תאכלו אבל בטמאה נוהג

ומי מצית אמרת דתרוייהו בהדי הדדי קאתו והתנן על אלו טומאות הנזיר מגלח

על המת ועל כזית מן המת

וקשיא לן

על כזית מן המת מגלח על המת כולו לא כ"ש

וא"ר יוחנן

לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין

אלמא

איסור טומאה קדים

אע"ג דאיסור טומאה קדים אתי איסור גיד חייל עליה שכן איסורו נוהג בבני נח

דיקא נמי דקתני א"ר יהודה

והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להם

ופא האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה רבי יהודה מחייב שתים