חולין 199

בריה שאני:

וכן חתיכה של נבלה [וכו']:

ותבטיל ברובא

הניחא למאן דאמר

כל שדרכו לימנות שנינו אלא למ"ד

את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא למימר

שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים

וצריכא דאי אשמעינן גיד משום דבריה היא אבל חתיכה אימא לא ואי אשמעינן חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים אבל גיד אימא לא צריכא

דרש רבה בר בר חנה

חתיכה של נבלה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות

אוקי רב אמורא עליה ודרש

כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה

אמר ליה רב ספרא לאביי

מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כרבי יהודה דאמר

מין במינו לא בטיל מאי איריא כי נתן טעם

אפילו כי לא נתן טעם נמי

אמר ליה

הכא במאי עסקינן בשקדם וסלקו

רבא אמר