חולין 220:1

טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית

אדהכי אייתוה לההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה כפתוהו

אמר להו

שבקוהו דתניא

כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה

אמר ליה

חזינא לך דחריפת טובא

אמר ליה אי הוית באתריה דרב יהודה אחוינא לך חורפאי

אמר ליה אביי לרב ספרא

כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה

כי סליק אשכחיה לרב זריקא אמר ליה

אנא שלקי ליה לרבי אמי ואכל

כי אתא לגביה אמר ליה

למיסר נפשה לא קא מיבעיא לי כי קמבעיא לי למיסר חבירתה

מ"ש למיסר נפשה דלא מיבעיא לך דתנן

אינה נאסרת למיסר חבירתה נמי לא תבעי לך דתנן

הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת

אמר ליה

דילמא התם בכבדא דאיסורא