חולין 221

ומשום שמנוניתא משום דמא מאי

כי הדר סליק אשכחיה לר' זריקא

אמר ליה

האי נמי לא תבעי לך דאנא וינאי בריה דרבי אמי איקלען לבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי וקריבו לן קניא בקופיה ואכלנא

מתקיף לה רב אשי ואיתימא ר' שמואל מזרוקיניא

ודלמא פי קנה חוץ לקדרה הוה אי נמי מיחלט הוה חליט ליה מעיקרא

כי הא דרב הונא חלטי ליה בחלא ורב נחמן חלטי ליה ברותחין

וסבר רב פפא קמיה דרבא למימר

חלא אסיר אמר ליה

אי חלא אסיר איהו נמי אסיר כי היכי דפליט הדר בלע

רב בר שבא איקלע לבי רב נחמן אייתו ליה כבדא שליקא ולא אכל אמרו ליה

בר בי רב דלגיו לא אכיל

ומנו רב בר שבא אמר להו רב נחמן

גאמו לשבא כתנאי ר' אליעזר אומר

הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת

ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר

מתובלת אוסרת ונאסרת שלוקה אוסרת ונאסרת

רבה בר רב הונא אקלע לבי רבה בר רב נחמן אייתי לקמיה תלת סאוי טחאי

אמר להו

מי הוה ידעיתו דאתינא

אמרו ליה

מי עדיפת לן מינה דכתיב (ישעיהו נח, יג) וקראת לשבת עונג

אדהכי אשכח ההוא כבדא דהוה בה סמפונא דבליעא דמא

אמר להו

אמאי עבדיתו הכי

אמרו ליה

אלא היכי נעביד

אמר להו

קרעו שתי וערב וחיתוכא לתחת

וה"מ כבדא אבל טחלא שומנא בעלמא הוא

כי הא דשמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד מלתא

אתמר

כבדא עילוי בשרא שרי דמא משרק שריק כחלא עילוי בשרא אסור מאי טעמא חלב סרוכי מסריך

רב דימי מנהרדעא מתני אפכא

כחלא עילוי בשרא שרי מ"ט חלב שחוטה דרבנן כבדא עילוי בשרא אסור דם דאורייתא

דרש מרימר הלכתא

בין כבדא בין כחלא תותי בשרא שרי

עילוי בשרא דיעבד אין לכתחלה לא

רב אשי איקלע לבי רמי בר אבא חמוה חזייה לבריה דרמי בר אבא דקא