חולין 59

סתימתאה אבל חכמים אומרים

ב' שוחטים זבח אחד

ולרבי אלעזר ברבי שמעון נמי לפלוג כגון דשחט חד גברא בשני סודרים דסודר קמא לא מטמא וסודר בתרא מטמא

אלא בפסולא דפרה קא מיירי בהכשרה לא קא מיירי

מתיב רב אידי בר אבין

ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב

והוינן בה

טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור

ואמאי פטור

פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא

ש"מ

פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה

ואמר ר' חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו

הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים טמאי מתים דנדחין לפסח שני דסתמא לשמו קאי

והאי הוא דבעי עקירה הא אחר לא בעי עקירה

אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף איפסיל ליה מתחלת שחיטה

אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא בסוף כיון דשחט ביה פורתא אידחי ליה מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט

אמר ליה אביי

נהי דאידחי ליה מפסח מדמי פסח מי אידחי

וכי תימא בעי העמדה והערכה והתנן

שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה

אמר רב יהודה אמר רב

השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה

כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי

בעינן שחיטה מפורעת וליכא

ואף ר"ש בן לקיש סבר

בעינן שחיטה מפורעת דא"ר שמעון בן לקיש

מנין לשחיטה שהיא מפורעת

שנאמר

(ירמיהו ט, ז) חץ שחוט לשונם מרמה דבר

מתיב רבי אלעזר

ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתו כשרה

אמאי

והא ליכא שחיטה מפורעת

אמר ליה ר' ירמיה

משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם

אמר ליה רבי אבא

אי הכי היינו דתני עלה

אין חוששין שמא יטרפו זה על זה

אי אמרת בשלמא בשתי סכינין ושני בני אדם שפיר מהו דתימא

ליחוש דלמא סמכי אהדדי והאי לא אתי למעבד רובא והאי לא אתי למעבד רובא קא משמע לן דאין חוששין

אלא אי אמרת בסכין אחת ושני בני אדם האי אין חוששין שמא יטרפו זה על זה שמא ידרוסו זה על זה מיבעי ליה

אמר ליה רבי אבין תני

אין חוששין