חולין 7

דקוריא של צפרים קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו

אביי דייק מרישא רבא דייק מסיפא

אביי דייק מרישא

טעמא דישראל עומד על גביו אבל יוצא ונכנס לא

רבא דייק מסיפא

טעמא דבא ומצאו ששחט אבל יוצא ונכנס שפיר דמי

ולאביי קשיא סיפא

אמר לך

יוצא ונכנס נמי בא ומצאו קרי ליה

ולרבא קשיא רישא

אמר לך

יוצא ונכנס נמי כעומד על גביו דמי

כיוצא בו מצא בידו דקוריא של צפרין קוטע ראשו כו'

אמאי

ליחוש דלמא האי הוא דהוה שחיט שפיר

אמר רב מנשה

(סימן מכני"ס איזמ"ל בזכרי"ם) במכניסן תחת כנפיו

ודלמא סימנא הוה יהיב ליה בגויה

אמר רב משרשיא

דממסמס ליה מסמוסי

ודלמא קסברי כותים

אין שחיטה לעוף מן התורה

ולטעמיך שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מי כתיבן

אלא כיון דאחזיקו בהו אחזיקו בהו ה"נ כיון דאחזיקו אחזיקו

ואחזוק ולא אחזוק בדלא כתיבא תנאי היא דתניא

מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח

ר"א אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל

רשב"ג אומר

כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל

אמר מר

מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח

פשיטא

מהו דתימא

לא בקיאי בשימור קמ"ל

ר"א אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות

קסבר

לא בקיאי בשימור

רשב"ג אומר

כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל

היינו ת"ק

איכא בינייהו דכתיבא ולא אחזיקו בה

ת"ק סבר

כיון דכתיבא אע"ג דלא אחזיקו בה

ורשב"ג סבר

אי אחזוק אין אי לא אחזוק לא

אי הכי כל מצוה שהחזיקו בה כותים אם החזיקו מיבעי ליה

אלא איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזיקו בה

תנא קמא סבר

כיון דלא כתיבא אע"ג דאחזיקו בה נמי לא

רשב"ג סבר

כיון דאחזוק אחזוק

גופא אמר רבא

ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו

מאי טעמא

כיון דאיכא התירא ואיסורא לא שביק התירא ואכיל איסורא

אי הכי כי לא בדק נמי

מיטרח לא טרח

אמרו ליה רבנן לרבא תניא דמסייע לך

חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח