מעילה 33

אמר ליה

כי קא מקיש רחמנא {ויקרא כ } לבל תשקצו אבל לשיעורין לא

<big><strong>מתני׳</strong></big> דם השרץ והבשר מצטרפין זה עם זה

כלל אמר רבי יהושע

כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין

טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו לא טומאתו [ולא] שיעורו אין מצטרפין

<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר רב חנין אמר רב זעירא וכן אמר רבי יוסי בר ר"ח

{ויקרא יא } הטמאין מלמד שהן מצטרפין

ואפילו שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות

אמר רב יוסף

לא קשיא כאן בכולו כאן במקצתו

ומנא תימרא

מדתניא

נשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס

איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא

מאי מקצתו

אילימא מקצת דם והא אמר רבי חנינא אמר רבי

רביעית דם שהגיס בה טהורה

אלא לאו שמע מינה

כאן בכולו כאן במקצתו ש"מ

שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר [רומי]

מנין לדם שרצים שהוא טמא

א"ל

דאמר קרא (ויקרא יא, כט) וזה לכם הטמא

אמרו לו תלמידיו

חכים ליה בן יוחאי

אמר להם

תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי

שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות

הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם

אמר להם

מי שיש לו אויב יעני או יעשיר

אמרו לו

יעני

אמר להם

אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו

אמרו

טבית אמר

ליבטל

ובטלוה

חזר ואמר להם

מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא

אמרו לו

יכחיש

אמר להם

אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו

אמרו

טבית אמר ובטלוה

חזר ואמר להם

מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט

אמרו לו

יתמעט

אם כן לא יבעלו נדות

אמרו

טבית אמר ובטלוה

הכירו בו שהוא יהודי החזירום

אמרו

מי ילך ויבטל הגזרות