נדה 53

חומר שני ולדות שאני אומר

שמא נמוח שפיר של שליא ונמוח שליא של שפיר

תיובתא

אמר רבה בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל

מעשה ותלו את השליא בולד עד עשרה ימים ולא אמרו תולין אלא בשליא הבאה אחר הולד

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

מעשה ותלו את השליא בולד עד כ"ג ימים

אמר ליה רב יוסף עד כ"ד אמרת לן

אמר רב אחא בריה דרב עוירא א"ר יצחק

מעשה ונשתהה הולד אחר חבירו ל"ג יום

א"ל רב יוסף

ל"ד אמרת לן

הניחא למאן דאמר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משכחת לה

אחד נגמרה צורתו לסוף שבעה ואחד נגמרה צורתו לתחלת תשעה

אלא למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין מאי איכא למימר

איפוך שמעתתא

ל"ג לשליא כ"ג לולד

א"ר אבין בר רב אדא אמר רב מנחם איש כפר שערים

ואמרי לה בית שערים מעשה ונשתהה ולד אחד אחר חבירו ג' חדשים והרי הם יושבים לפנינו בבית המדרש

ומאן נינהו

יהודה וחזקיה בני רבי חייא

והא אמר מר

אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת

אמר אביי

טיפה אחת היתה ונתחלקה לשתים אחד נגמרה צורתו בתחלת ז' ואחד בסוף ט'

שליא בבית הבית טמא

תנו רבנן

שליא בבית הבית טמא

לא שהשליא ולד אלא שאין שליא שאין ולד עמה דברי רבי מאיר

רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון מטהרין

אמרו לו לרבי מאיר

אי אתה מודה שאם הוציאוהו בספל לבית החיצון שהוא טהור

אמר להן

אבל

ולמה לפי שאינו

אמרו לו

כשם שאינו בבית החיצון כך אינו בבית הפנימי

אמר להן

אינו דומה נמוק פעם אחת לנמוק ב' פעמים

יתיב רב פפא אחורי דרב ביבי קמיה דרב המנונא ויתיב וקאמר

מאי טעמא דרבי שמעון קסבר כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטלה

אמר להו רב פפא

היינו נמי טעמייהו דרבי יהודה ורבי יוסי

אחיכו עליה

מאי שנא

פשיטא

אמר רב פפא

אפילו כי הא מילתא לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה משום שנאמר (משלי ל, לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה

ואזדא רבי שמעון לטעמיה דתניא

מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהו טמא ורבי שמעון מטהר

מאי טעמא דרבי שמעון

אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי

אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסיר ליה

ואמינא להו

אדרבה א"א שלא ירבו שתי פרידות רקב על