תמורה 56

אמר רב אשי

משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מה לבעל מום שכן מומו ניכר תאמר ברובע ונרבע שאין מומו ניכר הואיל ואין מומו ניכר יהא כשר לגבי מזבח

ת"ל

(ויקרא א, ב) מן הבהמה להוציא רובע ונרבע

מן הבקר להוציא את הנעבד

והלא דין הוא

ומה אתנן ומחיר שציפויין מותרין הן אסורין

נעבד שציפויו אסור אינו דין שהוא אסור

או חילוף

ומה אתנן ומחיר שהן אסורין ציפוייהן מותרין

נעבד שמותר יהא ציפויו מותר

א"כ ביטלת (דברים ז, כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך

אני אקיימנו לא תחמוד כסף וזהב בדבר שאין בו רוח חיים אבל בדבר שיש בו רוח חיים הואיל והן מותר יכול יהא ציפוי מותר

ת"ל

מן הבקר להוציא את הנעבד

מתקיף לה רב חנניא

טעמא דמעטי' קרא הא לא מעטי' קרא ציפוי מותר

והכתיב

(דברים יב, ג) ואבדתם את שמם כל העשוי לשמם

ההוא לכנות להם שם הוא דאתא

לבית גליא קרינן אותו בית כריא פני המולך פני כלב עין כל עין קוץ

ואיפוך אנא

מן הבהמה להוציא את הנעבד מן הבקר להוציא רובע ונרבע

התם מעניינא דקרא כתיב גבי בהמה (ויקרא כ, טו) ואיש כי יתן שכבתו בבהמה מות יומת גבי בקר כתיב (תהלים קו, כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב

(ויקרא ה, ו) מן הצאן להוציא את המוקצה

ומן הצאן להוציא את הנוגח

אר"ש

אם נאמר רובע למה נאמר נוגח ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע

לפי שישנו ברובע מה שאין כן בנוגח

יש ברובע שהרובע עושה אונס כרצון מה שאין כן בנוגח

יש בנוגח שהנוגח משלם את הכופר מה שאין כן ברובע

הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח

והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא

הרובע והנרבע (וכולם) הם כקדשים שקדם מום עובר להקדשן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן שנאמר

כי משחתם בהם מום בם

מאי תלמודא

חסורי מיחסרא והכי קתני

מנין שהן אסורין ת"ל

(ויקרא כב, כה) כי משחתם בהם מום בם ותנא דבי ר' ישמעאל

כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים

דבר ערוה דכתיב

(בראשית ו, יב) כי השחית כל בשר וגו' עבודת כוכבים דכתיב

(דברים ד, טז) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל כל שהמום פוסל בהן דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהן

ותנא דבי ר' ישמעאל מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן מאי דריש בהו

מיבעי ליה

פרט לחולה זקן ומזוהם ות"ק דאפקינהו להני קראי לרובע ונרבע חולה זקן ומזוהם מנא ליה

נפקא ליה מן הצאן מן הכבשים ומן העזים ולתנא דבי ר' ישמעאל אורחיה דקרא לאישתעויי הכי

איזהו מוקצה לעבודת כוכבים וכו'

אמר ר"ל

אין אסור אלא מוקצה לשבע שנים שנאמר

(שופטים ו, כה) ויהי בלילה ההוא ויאמר [לו ה'] קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והתם מוקצה בלחוד הוה

נעבד נמי הוה

א"ר אחא בר יעקב

מוקצה לעבוד ולא עבדוהו

רבא אמר

לעולם עבדוהו וחידוש הוא כדר' אבא בר כהנא

דאמר רבי אבא בר כהנא שמנה דברים התירו באותו לילה

חוץ ולילה וזרות