זבחים 97

והרי מעשר דהוא נפדה ואילו לקוח בכסף מעשר אינו נפדה דתנן הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה ר' יהודה אומר יקבר (נטמא אין לא נטמא לא)

התם לא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה

והרי תמורה דאילו קדשים לא חיילי על בעל מום קבוע ואילו איהי חיילא

תמורה מכח קדשים קא אתיא וקדשים מכח חולין קאתי

הרי פסח דהוא אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ואילו מותר דידיה טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא

ואיבעית אימא אמר קרא העולה במקומה תהא

אשם מנלן דבעי צפון דכתיב (ויקרא ז, ב) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם

אשכחן שחיטה קבלה מנא לן ואת דמו יזרוק קבול דמו נמי בצפון

מקבל עצמו מנא לן דמו ואת דמו

אשכחן למצוה לעכב מנא לן קרא אחרינא כתיב (ויקרא יד, יג) ושחט את הכבש

והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש

כיצד (ויקרא יד, יג) ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא וגו' שאין ת"ל כחטאת האשם מה ת"ל כחטאת האשם

לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ובוהן רגל ואזן ימנית יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח

תלמוד לומר כחטאת האשם הוא מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אף אשם מצורע טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח

אם כן נכתוב בהאי ולא נכתוב בהאי

הניחא אי סבירא לן יצא לידון בדבר החדש איהו הוא דלא גמר מכללו