אאף זו דברי ר' שמעון אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות
בתניא כוותיה דרב יהודה אליבא דשמואל א"ר שמעון למה הדבר דומה לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר עירבו שתים עם האמצעית זו מביאה מתוך ביתה ואוכלת וזו מביאה מתוך ביתה ואוכלת זו מחזרת מותרה לתוך ביתה וזו מחזרת מותרה לתוך ביתה
גאבל חכמים אומרים שלשתן אסורות
דואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל חצר שבין שני מבואות עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם
הלא עירבה עם שניהם אוסרת על שניהן
והיתה באחד רגילה ובאחד אינה רגילה זה שרגילה בו אסור וזה שאינה רגילה בו מותר
זאמר רבה בר רב הונא עירבה עם שאינה רגילה בו הותר רגילה לעצמו
חואמר רבה בר רב הונא אמר שמואל אם עירבה רגילה לעצמו וזה שאינה רגילה בו לא עירב והיא עצמה לא עירבה דוחין אותה אצל שאינה רגילה בו
טוכגון זה כופין על מדת סדום
יאמר רב יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב מה שמו עירוב שמו
יאר' חנינא אמר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדינא
יבאמר רב יהודה אמר שמואל החולק את עירובו אינו עירוב
יגכמאן כבית שמאי דתניא חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים ב"ש אומרים אין זה עירוב וב"ה אומרים הרי זה עירוב
ידאפילו תימא ב"ה עד כאן לא קאמרי ב"ה התם אלא דמליין למנא ואייתר אבל היכא דפלגיה מיפלג לא
טוותרתי למה לי צריכי דאי אשמעינן התם משום דקפיד אבל הכא אימא לא
טזואי אשמעינן הכא משום דפלגיה מיפלג אבל התם אימא לא צריכא
יזאמר ליה ר' אבא לרב יהודה בבי מעצרתא דבי רב זכאי מי אמר שמואל החולק את עירובו אינו עירוב והאמר שמואל בית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן את הפת מ"ט לאו משום דאמר דכיון דמנח בסלא כמאן דמנח הכא דמי ה"נ כיון דמנח בסלא כמאן דמנח הכא דמי
יחא"ל התם אע"פ שאין פת מ"ט דכולהו הכא דיירי
יטאמר שמואל עירוב משום קנין
כוא"ת מפני מה אין קונין במעה מפני שאינה מצויה בערבי שבתות
כאהיכא דעירב מיהו לקני
כבגזירה שמא יאמרו מעה עיקר וזמנין דלא שכיח מעה ולא אתי לאיערובי בפת דאתי עירוב לאיקלקולי