Berakhot 23

Kapitel 23

א אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי

1 wieso aber ist es erwiesen, daß die Segenssprüche voneinander unabhängig sind, wenn man sagt, sie lasen [das Gebet] ‘Mit großer Liebe’, vielleicht lasen sie [das Gebet] ‘Er schafft das Licht’ deshalb nicht, weil hierfür die Zeit noch nicht herangereicht war, jedoch lasen sie es später, wenn die Zeit hierfür heranreichte!?

ב ואי מכללא מאי

2 Was ist denn dabei, wenn aus einem Schlusse!? –

ג דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות:

3 Da nur aus einem Schlusse, so ist zu erwidern: tatsächlich lasen sie [das Gebet] ‘Mit großer Liebe’, und wenn die Zeit zum [Gebete] ‘Er schafft das Licht’ heranreichte, lasen sie auch dieses. – Wieso sind demnach die Segenssprüche voneinander unabhängig!? – die Reihenfolge der Segenssprüche.

ד וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים.

4 «Lasen das Zehngebot, das ‘Šema͑-vehaja-vajjomer’, ‘Wahr und feststehend’, den Tempeldienstsegen und den Priestersegen.»

ה א"ר יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין

5 R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Auch in der Provinz wollte man es lesen, wegen der Rederei der Minäer aber nahm man davon Abstand.

ו תניא נמי הכי ר' נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין

6 Desgleichen wird gelehrt: R. Nathan sagte: In der Provinz wollte man es ebenfalls lesen, wegen der Rederei der Minäer aber nahm man davon Abstand.

ז רבה בב"ח סבר למקבעינהו בסורא א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת המינין

7 Rabba b. Bar Ḥana wollte es in Sura einführen, da sprach R. Ḥisda zu ihm: Längst hat man wegen der Rederei der Minäer davon Abstand genommen.

ח אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא א"ל רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת המינין:

8 Amemar wollte es in Nehardea͑ einführen, da sprach R. Aši zu ihm: Längst hat man wegen der Rederei der Minäer davon Abstand genommen.

ט ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. מאי ברכה אחת א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות:

9 «Am Šabbath fügten sie einen Segensspruch für die abtretende Priesterwache hinzu.» Was war das für ein Segensspruch? R. Ḥelbo erwiderte: Die abtretende Priesterwache sprach zu der eintretenden (Priesterwache): ‘Der seinen Namen in diesem Hause wohnen läßt, lasse unter euch Liebe, Brüderschaft, Frieden und Freundschaft wohnen’.

י מקום שאמרו להאריך: פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא

10 WO SIE EINEN LANGEN SEGENSSPRUCH ANGEORDNET HABEN. Selbstverständlich hat man sich seiner Pflicht entledigt, wenn man einen Becher Wein in der Hand hält und im Glauben, es sei Met, den Segensspruch in diesem Sinne begonnen, aber mit [der Formel] des Weines geschlossen hat, denn man genügt seiner Pflicht auch mit [der Formel] ‘Alles entsteht durch sein Wort’, wie wir gelernt haben: bei allen [Genüssen] genügt man seiner Pflicht, wenn man [die Formel] ‘Alles entsteht durch sein Wort’ gesagt hat;

יא אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא מאי

11 wie ist es aber, wenn man einen Becher Met in der Hand hält und im Glauben, es sei Wein, den Segensspruch in diesem Sinne begonnen, aber mit [der Formel] des Mets geschlossen hat:

יב בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן

12 richten wir uns nach dem Hauptsegensspruche, oder richten wir uns nach dem Schlusse? –

יג ת"ש שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא

13 Komm und höre: Wenn man morgens mit [dem Gebete] ‘Er bildet das Licht’ begonnen und mit ‘Er läßt die Abende dämmern’ geschlossen hat, so hat man seiner Pflicht nicht genügt; wenn man aber mit [dem Gebete] ‘Er läßt die Abende dämmern’ begonnen und mit ‘Er bildet das Licht’ geschlossen hat, so hat man seiner Pflicht wohl genügt.

יד ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא

14 Wenn man abends mit [dem Gebete] ‘Er läßt die Abende dämmern’ begonnen und mit ‘Er bildet das Licht’ geschlossen hat, so hat man seiner Pflicht nicht genügt; wenn man aber mit [dem Gebete] ‘Er bildet das Licht’ begonnen und mit ‘Er läßt die Abende dämmern’ geschlossen hat, so hat man seiner Pflicht wohl genügt.

טו כללו של דבר הכל הולך אחר החתום

15 Die Regel hierbei ist: Man richte sich stets nach dem Schlusse. –

טז שאני התם דקאמר ברוך יוצר המאורות

16 Anders ist es hierbei, wo man [den Segen] ‘Gepriesen sei der Schöpfer des Lichtes’ gesagt hat. –

יז הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא לר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר

17 Allerdings nach Rabh, welcher sagt, ein Segensspruch, in dem der Gottesname nicht erwähnt wird, sei kein Segensspruch, was ist aber nach R. Joḥanan einzuwenden, welcher sagt, ein Segensspruch, in dem das Königtum [Gottes] nicht erwähnt wird, sei kein Segensspruch!? –

יח אלא כיון דאמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אתרוייהו קאמר

18 Vielmehr, da Rabba b. U͑la ja gesagt hat, dies geschehe, um das Kennzeichen des Tages bei Nacht und das Kennzeichen der Nacht bei Tage zu erwähnen, so bezieht sich der Segensspruch samt [der Erwähnung] des Königtumes von vornherein auf beides. –

יט ת"ש מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי הא דאמרן

19 Komm und höre, aus dem Schlußsatze: Die Regel hierbei ist: Man richte sich stets nach dem Schlusse. Was schließt ‘die Regel hierbei’ ein? – sie schließt wohl den Fall ein, von dem wir sprechen. –

כ לא לאתויי נהמא ותמרי ה"ד אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא היינו בעיין

20 Nein, sie schließt [den Fall von] Brot und Datteln ein. – In welchem Falle: wollte man sagen, wenn jemand Brot ißt und im Glauben, er esse Datteln, [den Segensspruch] in diesem Sinne begonnen, aber mit dem des Brotes geschlossen, so wäre es ja genau dasselbe!? –

כא לא צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי [יצא] דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא

21 Nein, in dem Falle, wenn jemand Datteln ißt und im Glauben, er esse Brot, [den Segensspruch] in diesem Sinne begonnen, aber mit dem der Datteln geschlossen hat. Dieser hat seiner Pflicht genügt, denn er würde seiner Pflicht genügt haben, selbst wenn er mit dem des Brotes geschlossen hätte. –

כב מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני:

22 Aus welchem Grunde? – Weil Datteln ebenfalls nähren.

כג אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר (תהלים צב, ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות:

23 Rabba, Sohn Ḥenana des Greisen, sagte im Namen Rabhs: Wer nicht morgens [das Gebet] ‘Wahr und feststehend’ und abends [das Gebet] ‘Wahr und treu’ liest, genügt nicht seiner Pflicht, denn es heißt: deine Gnade am Morgen zu verkünden und deine Treue in den Nächten.

כד ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם

24 Ferner sagte Rabba, Sohn des Ḥenana, im Namen Rabhs: Wenn der Betende sich bückt, bücke er sich beim [Worte] ‘Gepriesen’, und wenn er sich aufrichtet, richte er sich [beim Aussprechen] des Gottesnamens auf.

כה אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב (תהלים קמו, ח) ה' זוקף כפופים

25 Šemuél sagte: Folgendes ist der Grund Rabhs, es heißt: der Herr richtet die Gebeugten auf.

כו מיתיבי (מלאכי ב, ה) מפני שמי נחת הוא

26 Man wandte ein: Und vor meinem Namen bückt er sich!? –

כז מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב

27 Es heißt ja nicht ‘bei meinem Namen’, sondern ‘vor meinem Namen’.

כח אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם.

28 Šemuél sprach zu Ḥija b. Rabh: Gelehrtensohn, komm her, ich will dir etwas Schönes sagen, das dein Vater gesagt hat. Folgendes sagte dein Vater: Wenn man sich bückt, bücke man sich beim [Worte] ‘Gepriesen’, und wenn man sich aufrichtet, richte man sich beim [Aussprechen des] Gottesnamens auf.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel