Berakhot 25

Kapitel 25

א לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו וכן הוא אומר (ישעיהו מג, יח) אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו אל תזכרו ראשונות זה שעבוד מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים (ישעיהו מג, יט)

1 nicht etwa, daß der Name Ja͑qob ganz abgeschafft werde, vielmehr soll Jisraél Hauptname und Ja͑qob Nebenname sein. Desgleichen heißt es: Gedenket des Ersteren nicht und nach dem Früheren sehet euch nicht um. Gedenket des Ersteren nicht, dies ist die Knechtschaft der Regierungen, und nach dem Früheren sehet euch nicht um, dies ist der Auszug aus Miçrajim.

ב הנני עושה חדשה עתה תצמח תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג

2 Siehe, ich lasse Neues eintreten, jetzt soll es hervorsprießen. R. Joseph lehrte: Das ist der Krieg von Gog und Magog.

ג משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב פגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי פגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות:

3 Ein Gleichnis. Dies ist mit einem Menschen zu vergleichen, der auf dem Wege gehend auf einen Wolf stieß und gerettet wurde, der fortwährend das Ereignis mit dem Wolfe erzählte. Als er hierauf auf einen Löwen stieß und gerettet wurde, erzählte er immerfort das Ereignis mit dem Löwen. Als er aber später auf eine Schlange stieß und abermals gerettet wurde, vergaß er das Ereignis mit jenen beiden und erzählte fortan das Ereignis mit der Schlange. So auch bei Jisraél; die späteren Leiden machen die ersteren vergessen.

ד (דברי הימים א א, כז) אברם הוא אברהם

4 Abram, das ist Abraham.

ה בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו

5 Vorher war er Vater von Aram, später wurde er Vater der ganzen Welt.

ו שרי היא שרה

6 Saraj, das ist Sarah.

ז בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו:

7 Vorher war sie Fürstin ihres Stammes, später wurde sie Fürstin der ganzen Welt.

ח תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר (בראשית יז, ה) והיה שמך אברהם רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר (בראשית יז, ה) ולא יקרא עוד [את] שמך אברם

8 Bar Qappara rezitierte: Wer den Abraham Abram nennt, der übertritt ein Gebot, denn es heißt: dein Name soll Abraham sein. R. Elie͑zer sagte, er übertrete ein Verbot, denn es heißt: du sollst fortan nicht Abram heißen.

ט אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי

9 – Demnach sollte dies auch der Fall sein, wenn man die Sarah Saraj nennt!? –

י התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם (בראשית יז, טו) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה

10 Nur zu Abraham sagte der Heilige, gepriesen sei er: Deine Frau Saraj sollst du fortan nicht mit dem Namen Saraj nennen, denn Sarah soll ihr Name sein. –

יא אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ

11 Demnach sollte dies auch der Fall sein, wenn man den Ja͑qob Ja͑qob nennt!? –

יב שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב (בראשית מו, ב) ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב

12 Anders ist es da, denn die Schrift selbst wiederholte ihn nachher, wie es heißt: und Gott redete zu Jisraél in der Nachterscheinung und sprach: Ja͑qob, Ja͑qob.

יג מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא (נחמיה ט, ז) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם

13 R. Jose b. Abin, nach anderen, R. Jose b. Zebida, wandte ein: Du, o Herr, Gott, hast den Abram erwählt. –

יד אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא:

14 Man erwiderte ihm: Da trägt der Prophet zur Verherrlichung des Allbarmherzigen vor, was vorher war.

טו <big>הדרן עלך מאימתי</big>

טז מתני׳ <big>היה</big> קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא

16 WENN JEMAND IN DER TORA LIEST, UND DIE ZEIT DES ŠEMALESENS HERANREICHT, SO GENÜGT ER, WENN ER DIES BEABSICHTIGT, SEINER PFLICHT.

יז בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר

17 AN DEN ABSÄTZEN DARF MAN AUS EHRERBIETUNG GRÜSSEN UND EINEN GRUSS ERWIDERN; IN DER MITTE ABER DARF MAN NUR AUS FURCHT GRÜSSEN UND EINEN GRUSS ERWIDERN – SO R. MEÎR.

יח ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם

18 R. JEHUDA SAGT, IN DER MITTE DÜRFE MAN AUS FURCHT GRÜSSEN UND AUS EHRERBIETUNG EINEN GRUSS ERWIDERN, UND AN DEN ABSÄTZEN AUS EHRERBIETUNG GRÜSSEN UND JEDERMANN SEINEN GRUSS ERWIDERN.

יט אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב

19 FOLGENDE [STELLEN] SIND ABSÄTZE: ZWISCHEN DEM ERSTEN UND DEM ZWEITEN SEGENSSPRUCHE, ZWISCHEN DEM ZWEITEN SEGENSSPRUCHE UND ‘HÖRE JISRAÉL’, ZWISCHEN ‘HÖRE JISRAÉL’ UND ‘WENN IHR HÖREN WERDET’, ZWISCHEN ‘WENN IHR HÖREN WERDET’ UND ‘ER SPRACH’, ZWISCHEN ‘ER SPRACH’ UND ‘WAHR UND FESTSTEHEND’.

כ ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק

20 R. JEHUDA SAGT, MAN DÜRFE ZWISCHEN ‘ER SPRACH’ UND ‘WAHR UND FESTSTEHEND’ NICHT UNTERBRECHEN.

כא אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד:

21 R. JEHOŠUE͑ B. QORḤA SAGTE: DER ABSCHNITT ‘HÖRE JISRAÉL’ GEHT [DEM ABSCHNITTE] ‘WENN IHR HÖREN WERDET’ DESHALB VORAN, DAMIT MAN VORHER DAS JOCH DER HIMMLISCHEN HERRSCHAFT UND HERNACH DAS JOCH DER GESETZE AUF SICH NEHME. UND [DER ABSCHNITT] ‘WENN IHR HÖREN WERDET’ [DEM ABSCHNITT] ‘ER SPRACH’ DESHALB, WEIL DER ERSTEHE SOWOHL AM TAGE ALS AUCH IN DER NACHT, DER LETZTERE ABER NUR AM TAGE GELTUNG HAT.

כב <big>גמ׳</big> ש"מ מצות צריכות כוונה

22 GEMARA. Hieraus wäre zu entnehmen, daß die Ausübung der Gebote der Beabsichtigung bedarf? –

כג מאי אם כוון לבו לקרות לקרות והא קא קרי

23 Nein, was er beabsichtigen muß, ist das Lesen selbst. – Er liest ja!? –

כד בקורא להגיה:

24 Wenn er berichtigungshalber liest.

כה ת"ר ק"ש ככתבה דברי רבי וחכ"א בכל לשון

25 Die Rabbanan lehrten: Das Šema͑lesen [erfolge] in der Ursprache – so Rabbi; die Weisen sagen, in jeder Sprache.

כו מ"ט דרבי אמר קרא והיו בהוייתן יהו

26 Was ist der Grund Rabbis? – Die Schrift sagt: sie sollen sein, sie sollen bei ihrem Sein verbleiben. –

כז ורבנן מאי טעמייהו אמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע

27 Was ist der Grund der Rabbanan? – Die Schrift sagt: höre, nämlich, in jeder Sprache, die du hörst. –

כח ולרבי נמי הא כתיב שמע ההוא מבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך

28 Und Rabbi, es heißt ja höre!? – Dies deute man: laß deine Ohren hören, was du aus deinem Munde hervorbringst. –

כט ורבנן סברי להו כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא

29 Und die Rabbanan!? – Sie sind der Ansicht desjenigen, welcher sagt, man habe seiner Pflicht genügt, auch wenn man es seine Ohren nicht hören ließ. –

ל ולרבנן נמי הא כתיב והיו ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע

30 Und die Rabbanan, es heißt ja: sie sollen sein!? – Hieraus deuten sie, daß man das Šema͑ nicht rückwärts lesen darf. –

לא ורבי שלא יקרא למפרע מנא ליה נפקא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא דרשי

31 Woraus entnimmt Rabbi, daß man das Šema͑ nicht rückwärts lese? – Er folgert dies aus [dem Artikel] die Worte. – Und die Rabbanan? – Sie verwenden [den Artikel] die Worte nicht zur Forschung. –

לב למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה והיו דכתב רחמנא למה לי

32 Es wäre anzunehmen, daß Rabbi der Ansicht ist, die ganze Tora dürfe in jeder Sprache gelesen werden, denn wollte man sagen, sie dürfe nur in der Heiligensprache gelesen werden, so brauchte ja der Allbarmherzige sie sollen sein nicht zu schreiben? –

לג איצטריך משום דכתיב שמע

33 Dies ist deshalb nötig, weil es höre heißt. –

לד למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה שמע דכתב רחמנא למה לי

34 Es wäre anzunehmen, daß die Rabbanan der Ansicht sind, die ganze Tora dürfe nur in der Heiligensprache gelesen werden, denn wollte man sagen, sie dürfe in jeder Sprache gelesen werden, so brauchte ja der Allbarmherzige nicht höre zu schreiben? –

לה איצטריך משום דכתיב והיו:

35 Dies ist deshalb nötig, weil es sie sollen sein heißt.

לו ת"ר והיו שלא יקרא למפרע הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה תלמוד לומר האלה עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריכה כוונה דברי ר' אליעזר

36 Die Rabbanan lehrten: Sie sollen sein, man darf sie nicht rückwärts lesen; diese Worte in deinem Herzen: man könnte meinen, der ganze Abschnitt bedarf der Intensität, so heißt es diese, bis hier ist die Intensität erforderlich, von hier ab ist die Intensität nicht erforderlich – so R. Elie͑zer.

לז א"ל רבי עקיבא הרי הוא אומר

37 R. A͑qiba sprach zu ihm: Es heißt: das ich dir heute befehle,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel