Berakhot 26

Kapitel 26

א (דברים ו, ו) אשר אנכי מצוך היום על לבבך מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כוונה

1 sei in deinem Herzen, hieraus ersiehst du, daß der ganze Abschnitt der Intensität bedarf.

ב אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הלכה כר"ע

2 Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen des R. Joḥanan: Die Halakha ist wie R. A͑qiba.

ג איכא דמתני לה אהא דתניא הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו ר' אחא משום ר' יהודה אומר כיון שכוון לבו בפרק ראשון שוב אינו צריך אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הלכה כר' אחא שאמר משום ר' יהודה

3 Manche beziehen dies auf folgende Lehre: Wer das Šema͑ liest, muß seinen Sinn darauf richten. R. Aḥa sagt im Namen R. Jehudas: Hat er beim ersten Abschnitt seinen Sinn darauf gerichtet, so ist dies weiter nicht nötig. Hierzu sagte Rabba b. Bar Ḥana im Namen R. Joḥanans: Die Halakha ist wie R. Aḥa, der im Namen R. Jehudas lehrte.

ד תניא אידך והיו שלא יקרא למפרע על לבבך ר' זוטרא אומר עד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה רבי יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה

4 Ein Anderes lehrt: Sie sollen sein, man darf sie nicht rückwärts lesen; in deinem Herzen, R. Zuṭra deutete: bis hier das Gebot der Intensität, von da ab das Gebot des Lesens; R. Jošija deutete: bis hier das Gebot des Lesens, von da ab das Gebot der Intensität.

ה מ"ש מכאן ואילך מצות קריאה דכתיב לדבר בם הכא נמי הא כתיב ודברת בם

5 Von da ab das Gebot des Lesens wohl deshalb, weil es darin heißt: davon zu sprechen, aber auch in jenem heißt es ja: du sollst davon sprechen!? –

ו ה"ק עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך קריאה בלא כוונה

6 Er meint es wie folgt: bis hier das Gebot der Intensität und des Lesens, von da ab des Lesens ohne Intensität. –

ז ומאי שנא עד כאן מצות כוונה וקריאה דכתיב על לבבך ודברת בם התם נמי הא כתיב על לבבכם לדבר בם

7 Bis hier das Gebot der Intensität und des Lesens wohl deshalb, weil es darin heißt: in deinem Herzen, und: du sollst davon sprechen, aber auch in jenem heißt es ja: in euerem Herzen, und: davon zu sprechen!? –

ח ההוא מבעי ליה לכדרבי יצחק דאמר (דברים יא, יח) ושמתם את דברי אלה צריכה שתהא שימה כנגד הלב:

8 Da deutet dies auf eine Lehre R. Jiçḥaqs hin, welcher sagte: Ihr sollt diese meine Worte [in euer Herz] tun, das Tun muß gegenüber dem Herzen erfolgen.

ט אמר מר ר' יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה מ"ש מכאן ואילך מצות כוונה משום דכתיב על לבבכם הכא נמי הא כתיב על לבבך

9 Der Meister sagte: R. Jošija deutete: bis hier das Gebot des Lesens, von da ab das Gebot der Intensität. Von da ab das Gebot der Intensität wohl deshalb, weil es darin heißt: in eurem Herzen, aber auch in jenem heißt es ja: in deinem Herzen!? –

י ה"ק עד כאן מצות קריאה וכוונה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה

10 Er meint es wie folgt: bis hier das Gebot des Lesens und der Intensität, von da ab Intensität ohne das Lesen. –

יא ומ"ש עד כאן מצות קריאה וכוונה דכתיב על לבבך ודברת בם התם נמי הא כתיב על לבבכם לדבר בם

11 Bis hier das Gebot des Lesens und der Intensität wohl deshalb, weil es darin heißt: in deinem Herzen, und: du sollst davon sprechen; aber auch in jenem heißt es ja: in euerem Herzen, und: davon zu sprechen!? –

יב ההוא בדברי תורה כתיב וה"ק רחמנא אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו:

12 Da bezieht sich dies auf die Worte der Tora, und der Allbarmherzige meint es wie folgt: lehrt euere Söhne die Tora, damit sie davon sprechen.

יג ת"ר (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כוונת הלב דברי ר"מ אמר רבא הלכה כר"מ

13 Die Rabbanan lehrten: Höre Jisraél, der Herr ist unser Gott, der Herr ist einzig; bis hier ist die Intensität erforderlich – so R. Meír. Raba sagte: Die Halakha ist wie R. Meír.

יד תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר רב אחא בר יעקב ובדלי"ת אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת

14 Es wird gelehrt: Symmachos sagte: Wer [das Wort] einzig lange dehnt, dem werden Tage und Jahre verlängert. R. Aḥa b. Ja͑qob sagte: das Daleth. R. Aši sagte: Jedoch verschlucke man das Ḥeth nicht.

טו ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' [חייא בר אבא] חזייה דהוה מאריך טובא א"ל כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת:

15 Einst saß R. Jirmeja vor R. [Ḥija b. Abba], und als dieser ihn sehr lange dehnen hörte, sprach er zu ihm: Sobald du [Gott] als König droben und hienieden, sowie in allen vier Himmelsrichtungen anerkannt hast, brauchst du nicht länger.

טז אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה על לבבך בעמידה על לבבך סלקא דעתך אלא אימא עד על לבבך בעמידה מכאן ואילך לא ורבי יוחנן אמר כל הפרשה כולה בעמידה

16 R. Nathan b. Mar U͑qaba sagte im Namen R. Jehudas: [Die Worte] in deinem Herzen [lese man] stehend. – Nur [die Worte] in deinem Herzen, wie kommst du darauf!? – Sage vielmehr: bis zu [den Worten] in deinem Herzen lese man stehend, von da ab ist dies nicht mehr nötig. R. Joḥanan aber sagt, man lese den ganzen Abschnitt stehend.

יז ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כר' אחא שאמר משום ר' יהודה:

17 R. Joḥanan vertritt hierin seine Ansicht, denn Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen R. Joḥanans: Die Halakha ist wie R. Aḥa, der im Namen R. Jehudas lehrte.

יח ת"ר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא א"ל רב לר' חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים אמר ליה בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים

18 Die Rabbanan lehrten: Höre Jisraél, der Herr ist unser Gott, der Herr ist einzig, dies ist das Šema͑ R. Jehuda des Fürsten. Rabh sprach zu R. Ḥija: Ich sah Rabbi nicht [das Joch der] himmlischen Herrschaft auf sich nehmen. Jener erwiderte: Fürstensohn, während er mit den Händen über das Gesicht fährt, nimmt er das Joch der himmlischen Herrschaft auf sich, –

יט חוזר וגומרה או אינו חוזר וגומרה בר קפרא אומר אינו חוזר וגומרה רבי שמעון ברבי אומר חוזר וגומרה א"ל בר קפרא לר"ש ברבי בשלמא לדידי דאמינא אינו חוזר וגומרה היינו דמהדר רבי אשמעתא דאית בה יציאת מצרים אלא לדידך דאמרת חוזר וגומרה למה ליה לאהדורי

19 Pflegte er es nachher zu beenden, oder pflegte er es nicht zu beenden? Bar Qappara sagte, er pflegte es nicht zu beenden; R. Šimo͑n b. Rabbi sagte, er pflegte es wohl zu beenden. Bar Qappara sprach zu R. Šimo͑n b. Rabbi: Erklärlich ist es nach meiner Ansicht, er pflegte es nicht zu beenden, daß Rabbi [täglich] nach einer Lehre suchte, in der der Auszug aus Miçrajim vorkommt, wozu aber suchte er nach einer solchen nach deiner Ansicht, daß er es nachher wohl zu beenden pflegte!? –

כ כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה

20 Um des Auszuges aus Miçrajim zur festgesetzten Zeit zu gedenken.

כא אמר ר' אילא בריה דרב שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך היכי הוה עביד אמר ליה בפסוקא קמא הוה קא מצער נפשיה טפי לא הוה מצער נפשיה

21 R. IIa, Sohn des R. Šemuél b. Martha, lehrte im Namen Rabhs: Wer nur [den Vers:] Höre Jisraél, der Herr ist unser Gott, der Herr ist einzig, las und vom Schlafe übermannt wurde, hat seiner Pflicht genügt. R. Naḥman sprach zu seinem Diener Daro: Beim ersten Verse quäle mich, weiter aber quäle mich nicht. R. Joseph fragte R. Joseph, den Sohn des Raba: Wie pflegte dein Vater zu handeln? Dieser erwiderte: Beim ersten Verse pflegte er sich zu quälen, weiter pflegte er sich nicht zu quälen.

כב אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא קריאת שמע מקרא הוא דלא ליקרי הא מיגנא שפיר דמי והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד

22 R. Joseph sagte, man lese das Šema͑ nicht auf dem Rücken liegend. Darf man etwa nur das Šema͑ nicht so lesen, wohl aber sonst schlafen, R. Jehošua͑ b. Levi fluchte ja dem, der auf dem Rücken schläft!? –

כג אמרי מיגנא כי מצלי שפיר דמי מקרא אע"ג דמצלי נמי אסור

23 Ich will dir sagen, schlafen ist etwas seitlich erlaubt, das Šema͑lesen aber ist auch etwas seitlich verboten. –

כד והא ר' יוחנן מצלי וקרי

24 R. Joḥanan pflegte es ja aber etwas seitlich zu lesen!? –

כה שאני ר' יוחנן דבעל בשר הוה:

25 Anders R. Joḥanan, er war sehr beleibt.

כו ובפרקים שואל וכו'

26 AN DEN ABSÄTZEN DARF MAN &C. GRÜSSEN.

כז משיב מחמת מאי אילימא מפני הכבוד השתא משאל שאיל אהדורי מבעיא אלא שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם אימא סיפא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב

27 Aus welcher Veranlassung erwidern: wollte man sagen, aus Ehrerbietung, so ist ja sogar zu grüßen erlaubt, selbstverständlich einen Gruß zu erwidern!? – Vielmehr aus Ehrerbietung grüßen und jedermann den Gruß erwidern. – Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: in der Mitte aber darf man nur aus Furcht grüßen und einen Gruß erwidern.

כח משיב מחמת מאי אילימא מפני היראה השתא משאל שאיל אהדורי מבעיא אלא מפני הכבוד היינו דר"י דתנן ר"י אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם

28 Aus welcher Veranlassung erwidern: wollte man sagen, aus Furcht, so ist sogar zu grüßen erlaubt, selbstverständlich einen Gruß zu erwidern!? – Vielmehr, aus Ehrerbietung. – Dies ist ja die Ansicht R. Jehudas, denn wir haben gelernt: R. Jehuda aber sagt, in der Mitte dürfe man aus Furcht grüßen und aus Ehrerbietung einen Gruß erwidern und an den Absätzen aus Ehrerbietung grüßen und jedermann seinen Gruß erwidern!? –

כט חסורי מחסרא והכי קתני בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב דברי ר"מ רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד

29 [Die Mišna] ist lückenhaft und muß wie folgt lauten: an den Absätzen darf man aus Ehrerbietung grüßen und selbstverständlich einen Gruß erwidern; in der Mitte aber darf man aus Furcht grüßen und selbstverständlich einen Gruß erwidern – so R. Meír; R. Jehuda aber sagt, in der Mitte dürfe man aus Furcht grüßen und den Gruß erwidern

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel