Gittin 163

Kapitel 163

א דקא מדלג ותני חד חד שמע מינה

1 denn sie lehrt es um je einen reduzierend. Schließe hieraus.

ב אמר אביי שמע מינה האי קרוב חתים אי בעי בין בתחילה בין באמצע בין בסוף

2 Abajja sagte: Hieraus ist zu entnehmen, daß der Verwandte beliebig unterschreiben kann, zuerst, inmitten und zuende. –

ג ממאי מדלא קבע ליה מקום ושמע מינה מכל תלתא מקיימינן ולא בעינן רצופין

3 Woher dies? – Da für diesen kein Raum bestimmt ist. Ferner ist hieraus zu entnehmen, daß man drei [Unterschriften] herausgreifen und bestätigen dürfe, und sie brauchen nicht nebeneinander zu sein.

ד דאי סלקא דעתך בעינן רצופין לקבע ליה מקום להאי קרוב בתחילה או באמצע או בסוף ולכשר ביה טובא

4 Wenn man nämlich sagen wollte, sie müssen nebeneinander sein, so sollte für Verwandte ein Raum bestimmt werden, zuerst, inmitten oder zuende, sodann wären auch viele zulässig.

ה כי אתו לקמיה דרבי אמי אמר ליה צא והשלים עליו עבד מן השוק:

5 Wenn ein solcher Fall vor R. Ami kam, sagte er: Geh, laß [die Zeugen Unterschrift] von einem Sklaven auf der Straße ergänzen.

ו <big>הדרן עלך הזורק:</big>

ז מתני׳ <big>המגרש</big> את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול:

7 WENN JEMAND SICH VON SEINER FRAU SCHEIDEN LÄSST UND ZU IHR SPRICHT: SEI NUN JEDERMANN ERLAUBT, NUR [NICHT] JENEM, SO IST SIE, WIE R. ELIE͑ZER SAGT, ERLAUBT, UND WIE DIE WEISEN SAGEN, VERBOTEN. WAS MACHE ER? ER NEHME IHR [DEN SCHEIDEBRIEF] AB, GEBE IHN IHR ZURÜCK UND SPRECHE ZU IHR: SEI NUN JEDEM MENSCHEN ERLAUBT. HAT ER ES HINEINGESCHRIEBEN, SO IST ER, SELBST WENN ER ES WIEDER AUSRADIERT, UNGÜLTIG.

ח <big>גמ׳</big> איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא

8 GEMARA. Sie fragten: Heißt dieses ‘nur’ ‘ausgenommen’ oder ‘mit der Bedingung’?

ט חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר לה בגט אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא

9 Heißt dies ‘ausgenommen’, und die Rabbanan streiten gegen R. Elie͑zer nur über [die Einschränkung] ‘ausgenommen’, da er von der Scheidung etwas zurückläßt, pflichten ihm aber bei hinsichtlich [der Einschränkung] ‘mit der Bedingung’, da dies jeder anderen Bedingung gleicht,

י או דלמא על מנת הוא ובע"מ הוא דפליג ר' אליעזר אדרבנן אבל בחוץ מודה דהא שייר לה בגט

10 oder hat es die Bedeutung ‘mit der Bedingung’, und nur über [die Einschränkung] ‘mit der Bedingung’ streitet R. Elie͑zer gegen die Rabbanan, pflichtet ihnen aber bei hinsichtlich [der Einschränkung] ‘ausgenommen’, da er von der Scheidung etwas zurückläßt?

יא אמר רבינא ת"ש כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של עובדי כוכבים אי אמרת בשלמא חוץ הוא שפיר אלא אי אמרת על מנת הוא על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים הוא דמיטמו בתי ישראל הא מיטמו בתי עובדי כוכבים לא מטמאי בתי ישראל

11 Rabina erwiderte: Komm und höre: Jedes Haus wird durch Aussatz unrein, nur [nicht] das der Nichtjuden. Einleuchtend ist dies, wenn du sagst, es bedeute ‘ausgenommen’, wenn du aber sagst, es bedeute ‘mit der Bedingung’, so heißt dies: Häuser der Jisraéliten werden unrein mit der Bedingung, daß die Häuser der Nichtjuden nicht unrein werden; wenn aber die Häuser der Nichtjuden unrein werden, werden Häuser der Jisraéliten nicht unrein!?

יב ועוד בתי עובדי כוכבים מי מטמאי והתניא (ויקרא יד, לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים אלא שמע מינה חוץ הוא ש"מ

12 Und werden denn ferner Häuser der Nichtjuden unrein, es wird ja gelehrt: Ich lasse eine Aussatzplage an einem Hause im Lande eures Besitztumes entstehen, das Land eures Besitztumes wird durch Aussatz unrein, nicht aber werden Häuser der Nichtjuden durch Aussatz unrein!? Hieraus ist somit zu entnehmen, daß dies ‘ausgenommen’ heiße. Schließe hieraus.

יג מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר ר' יוסי בר' יהודה לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שאינה מגורשת על מה נחלקו על המגרש אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני

13 Unsere Mišna vertritt nicht die Ansicht des Autors der folgenden Lehre: R. Jose b. R. Jehuda sagte: R. Elie͑zer und die Weisen stimmen überein, daß, wenn jemand sich von seiner Frau scheiden läßt und zu ihr spricht: sei nun jedermann erlaubt, ausgenommen jenem, sie nicht geschieden sei, sie streiten nur über den Fall, wenn jemand sich von seiner Frau scheiden läßt und zu ihr spricht: sei jedermann erlaubt mit der Bedingung, daß du jenen nicht heiratest:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel