Gittin 164

Kapitel 164

א שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש וחכמים אוסרים

1 nach R. Elie͑zer ist sie jedermann mit Ausnahme von jenem erlaubt, nach den Weisen aber verboten. –

ב מאי טעמא דר"א מידי דהוה אכל תנאי דעלמא ורבנן כל תנאי דעלמא לא שייר ליה בגט הכא שייר לה בגט

2 Was ist der Grund R. Elie͑zers? – Dies gleicht jeder anderen Bedingung. – Und die Rabbanan!? – Bei jeder anderen Bedingung läßt er von der Scheidung nichts zurück, hierbei aber läßt er von der Scheidung etwas zurück. –

ג ומתני' דאוקימנא בחוץ מאי טעמא דר"א

3 Was ist der Grund R. Elie͑zers, nach unserer Mišna, die wir auf [die Einschränkung] ‘ausgenommen’ bezogen haben?

ד א"ר ינאי משום זקן אחד אמר קרא (דברים כד, ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת ורבנן (אמרי טעמא דר"א) האי איש לכל איש ואיש

4 R. Jannaj erwiderte im Namen eines Greises: Die Schrift sagt: sie gehe fort aus seinem Hause und sei eines anderen Mannes [Frau], selbst wenn er sie nur für einen anderen Mann erlaubt hat, ist sie geschieden. – Und die Rabbanan!? – [Das Wort] Mann bedeutet: für jedermann.

ה ורבי יוחנן אמר טעמא דר"א מהכא (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה אלמא הוי גיטא

5 R. Joḥanan sagte: Folgendes ist der Grund R. Elie͑zers: eine von ihrem Manne geschiedene Frau sollen sie nicht nehmen, selbst wenn sie nur von ihrem Manne geschieden ist, ist sie für Priester untauglich; demnach ist die Scheidung gültig. –

ו ורבנן איסור כהונה שאני

6 Und die Rabbanan!? – Anders verhält es sich beim Verbote für die Priester.

ז בעי רבי אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן

7 R. Abba fragte: wie verhält es sich bei der Antrauung? Dies ist fraglich sowohl nach R. Elie͑zer als auch nach den Rabbanan.

ח תיבעי לר"א עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי אבל התם קנין מעליא בעינן או דלמא ויצאה והיתה

8 Dies ist fraglich nach R. Elie͑zer, denn R. Elie͑zer vertritt seine Ansicht vielleicht nur da, wegen der Schriftverse, hierbei aber ist eine richtige Aneignung erforderlich, oder aber, [es heißt:] sie gehe fort und sei?

ט תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהו או דלמא ויצאה והיתה

9 Dies ist fraglich nach den Rabbanan, denn die Rabbanan vertreten ihre Ansicht vielleicht nur da, wobei eine [vollständige] Trennung erforderlich ist, was dann nicht der Fall ist, hierbei aber ist irgend eine Aneignung ausreichend, oder aber, [es heißt:] sie gehe fort und sei?

י לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה בין לרבי אליעזר בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה

10 Nachdem er es gefragt hatte, entschied er es: Sowohl nach R. Elie͑zer als auch nach den Rabbanan [sage man]: sie gehe fort und sei .

יא אמר אביי אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא

11 Abajje sagte: Wenn man nach den Worten R. Abbas entscheidet,

יב בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים

12 so ergibt es sich, daß, wenn Reúben sich [eine Frau] angetraut hat mit Ausnahme von Šimo͑n und darauf Šimo͑n sie sich angetraut hat mit Ausnahme von Reúben, und beide gestorben sind, Levi an ihr die Schwagerehe vollziehen müsse, und man von ihr nicht sage, sie sei die Frau von zwei Verstorbenen,

יג מאי טעמא קידושי דראובן אהנו קידושי דשמעון לא אהנו

13 denn die Antrauung Reúbens ist wirksam und die Antrauung R. Šimo͑ns ist nicht wirksam. –

יד ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון. ובא שמעון וקידשה סתם דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן

14 Wie kann es nun vorkommen, daß sie die Frau von zwei Verstorbenen ist? – Wenn Reúben sie sich angetraut hat mit Ausnahme von Šimo͑n und darauf Šimo͑n sie sich ohne Beschränkung angetraut hat; die Antrauung Reúbens ist wirksam, sie für alle Welt verboten zu machen, und die Antrauung Šimo͑ns ist wirksam, sie für Reúben verboten zu machen.

טו בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו

15 Abajje fragte: Wie ist es, wenn er zu ihr gesagt hat: sei nun jedermann erlaubt, ausgenommen Reúben und Šimo͑n, und darauf zu ihr sagt: Reúben und Šimo͑n;

טז מי אמרינן מאי דאסר שרא או דלמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר אם תמצא לומר

16 sagen wir, er habe das erlaubt, was er verboten hatte, oder aber, er habe das erlaubt, was er verboten hatte, und das verboten, was er erlaubt hatte? Und wie ist es,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel