Gittin 20

Kapitel 20

א דאי לאו דכותי חבר הוה לא מחתים ליה מקמיה אי הכי אפילו שאר שטרות נמי

1 denn wenn der Samaritaner nicht Genosse wäre, so ließe dieser ihn nicht zuerst unterzeichnen. – Demnach sollte es auch von anderen Urkunden gelten!?

ב אלא אמרינן רווחא שבק למאן דקשיש מיניה הכא נמי רווחא שבק למאן דקשיש מיניה

2 Vielmehr nehmen wir an, er habe Raum für einen Älteren gelassen, ebenso ist auch bei diesen anzunehmen, er habe Raum für einen Älteren gelassen.

ג א"ר פפא זאת אומרת עדי הגט אין חותמין זה בלא זה

3 R. Papa erwiderte: Dies besagt, daß die Zeugen des Scheidebriefes einer ohne den anderen nicht unterschreiben dürfen. – Aus welchem Grunde?

ד מאי טעמא אמר רב אשי גזירה משום כולכם

4 R. Aši erwiderte: Mit Rücksicht auf eine Gesamtheit.

ה גופא אמר רבי אלעזר לא הכשירו בו אלא עד אחד כותי בלבד מאי קמ"ל תנינא כל גט שיש עליו עד כותי פסול כו'

5 Der Text. R. Elea͑zar sagte: Man hat ihn nur dann als gültig erklärt, wenn nur ein Zeuge Samaritaner ist. Was lehrt er uns damit, wir haben ja bereits gelernt, daß eine Urkunde, auf der ein Samaritaner als Zeuge unterzeichnet ist, ungültig sei!? –

ו אי ממתניתין הוה אמינא אפי' תרי נמי והאי דקתני חד משום דבשטרות אפי' חד נמי לא קמ"ל

6 Wenn nur die Lehre unserer Mišna vorhanden wäre, könnte man glauben, dies gelte auch von zweien, nur lehre sie es deshalb von einem, weil bei anderen Urkunden auch einer unzulässig ist, so lehrt er uns. –

ז ותרי לא והא קתני מעשה והביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר אמר אביי תני עדו

7 Gilt dies denn nicht auch von zweien, er lehrt ja ein Ereignis, daß man vor R. Gamliél in Kephar U͑thnaj einen von samaritanischen Zeugen unterzeichneten Scheidebrief brachte und er ihn als gültig erklärte!? Abajje erwiderte: Lies: von einem Zeugen.

ח רבא אמר לעולם תרי ורבן גמליאל מיפלג פליג וחסורי מיחסרא והכי קתני ורבן גמליאל מכשיר בשנים ומעשה נמי שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר:

8 Raba erwiderte: Tatsächlich von zwei, nur streitet R. Gamliél dagegen, denn [die Mišna] ist lückenhaft und muß wie folgt lauten: nach R. Gamliél sind sie gültig, auch wenn es beide sind; einst brachte man R. Gamliél in Kephar U͑thnaj einen von zwei samaritanischen Zeugen unterzeichneten Scheidebrief, und er erklärte ihn als gültig.

ט <big>מתני׳</big> כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים כשירים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר"ש אומר אף אלו כשירין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט:

9 ALLE AUF NICHTJÜDISCHEN ÄMTERN AUSGEFERTIGTEN URKUNDEN SIND, OBGLEICH SIE VON NICHTJUDEN UNTERZEICHNET SIND, GÜLTIG, AUSGENOMMEN SCHEIDEBRIEFE UND FREILASSUNGSBRIEFE. R. ŠIMO͑N SAGT, AUCH DIESE SEIEN GÜLTIG; ES GILT NUR VON DEM FALLE, WENN SIE VON LAIEN AUSGEFERTIGT SIND.

י <big>גמ׳</big> קא פסיק ותני לא שנא מכר ל"ש מתנה

10 GEMARA. Er lehrt es allgemein, einerlei ob Verkaufs- oder Schenkungsurkunden;

יא בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה ושטרא ראיה בעלמא הוא דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא

11 erklärlich ist dies von Verkaufsurkunden, denn sobald er vor ihnen das Geld zahlt, erwirbt er [die Sache], und die Urkunde ist nichts weiter als ein Beweisstück, denn sie würden sich nicht suspekt gemacht und ihm die Urkunde geschrieben haben, wenn er nicht das Geld vor ihnen gezahlt hätte,

יב אלא מתנה במאי קא קני לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא

12 die Schenkung aber erwirbt er ja durch die Urkunde, und eine solche Urkunde ist ja nichts mehr als ein Fetzen!? Šemuél erwiderte: Das Staatsgesetz ist Gesetz.

יג ואב"א תני חוץ מכגיטי נשים:

13 Wenn du aber willst, sage ich, man lese: ausgenommen solche, die Scheidebriefen gleichen.

יד רבי שמעון אומר אף אלו כשירין וכו': והא לאו בני כריתות נינהו

14 R. ŠIMO͑N SAGT, AUCH DIESE SEIEN GÜLTIG &C. Sie sind ja nicht zur Scheidung geeignet!?

טו אמר רבי זירא ירד ר' שמעון לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי

15 R. Zera erwiderte: R. Šimo͑n vertritt die Ansicht R. Elea͑zars, welcher sagt, die Trennung erfolge durch die Zeugen der Übergabe. –

טז והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שפסול הכא במאי עסקינן

16 R. Abba sagte ja aber, R. Elea͑zar pflichte bei einem an sich falschen bei, daß er ungültig sei!? – Hier wird von kenntlichen Namen gesprochen. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel