Kiddushin 105

Kapitel 105

א נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש ורב אמר עדיין היא מחלוקת אמר אביי כוותיה דר' יוחנן מסתברא

1 sie stimmten ab und kamen überein, daß, wenn [ein Priester sich eine Frau] mit seinem Anteile angetraut hat, einerlei ob von Hochheiligem oder Minderheiligem, er sie sich nicht angetraut habe; Rabh aber sagte, der Streit bestehe noch. Abajje sprach: Die Ansicht R. Joḥanans ist einleuchtend,

ב דתניא מנין שאין חולקים מנחות כנגד זבחים ת"ל (ויקרא ז, ט) וכל מנחה אשר תאפה בתנור (ויקרא ז, י) לכל בני אהרן תהיה

2 denn es wird gelehrt: Woher, daß man nicht Speisopfer gegen Schiachtopfer teile? Es heißt: und jedes Speisopfer, das im Ofen gebacken wird &c. soll allen Söhnen Ahrons gehören.

ג יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים שלא קמו תחתיהם בדלות אבל יחלקו מנחות כנגד עופות שהרי קמו תחתיהן בדלות ת"ל (ויקרא ז, ט) וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן תהיה

3 Man könnte glauben, man dürfe nur Speisopfer gegen Schlachtopfer nicht teilen, da sie bei Armut nicht an deren Stelle treten, wohl aber Speisopfer gegen Geflügelopfer, da sie bei Armut an deren Stelle treten, so heißt es: alles, was im Tiegel bereitet wird, soll allen Söhnen Ahrons gehören.

ד יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות שהללו מיני דמים והללו מיני קמחים אבל יחלקו עופות כנגד זבחים שהללו והללו מיני דמים ת"ל (ויקרא ז, ט) על מחבת

4 Man könnte glauben, man dürfe nur Speisopfer gegen Geflügelopfer nicht teilen, weil diese Blutopfer und jene Mahlopfer sind, wohl aber Geflügelopfer gegen Schlachtopfer, denn die einen wie die anderen sind Blutopfer, so heißt es: und auf der Pfanne.

ה יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים שהללו מעשיהם ביד והללו מעשיהם בכלי אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות שהללו והללו מעשיהם ביד ת"ל (ויקרא ז, י) וכל מנחה בלולה בשמן לכל בני אהרן

5 Man könnte glauben, man dürfe nur Geflügel gegen Schlachtopfer nicht teilen, weil die einen mit der Hand und die anderen mit einem Gerät hergerichtet werden, wohl aber Speisopfer gegen Speisopfer, da sowohl diese als auch jene mit der Hand hergerichtet werden, so heißt es: und jedes mit Öl gemengte Speisopfer &c. soll allen Söhnen Ahrons gehören.

ו יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת שזו מעשיהם רכים וזו מעשיהם קשים אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת שהללו והללו מעשיהם קשים אי נמי מעשיהם רכים ת"ל (ויקרא ז, י) וחרבה לכל בני אהרן תהיה

6 Man könnte glauben, man dürfe nur ein Pfannopfer gegen ein Tiegelopfer oder ein Tiegelopfer gegen ein Pfannopfer nicht teilen, weil das eine weich und das andere hart hergerichtet wird, wohl aber ein Pfannopfer gegen ein Pfannopfer oder ein Tiegelopfer gegen ein Tiegelopfer, da das eine wie das andere hart oder das eine wie das andere weich hergerichtet wird, so heißt es: oder trockne soll allen Söhnen Ahrons gehören.

ז יכול לא יחלקו בקדש הקדשים אבל יחלקו בקדשים קלים ת"ל (ויקרא ז, י) איש כאחיו וסמיך ליה (ויקרא ז, יב) אם על תודה כשם שאין חולקין בקדשי קדשים כך אין חולקים בקדשים קלים

7 Man könnte glauben, man dürfe nur Hochheiliges nicht teilen, wohl aber Minderheiliges, so heißt es: einem wie dem anderen, und darauf folgt: wenn als Dank; wie sie Hochheiliges nicht teilen dürfen, ebenso dürfen sie Minderheiliges nicht teilen.

ח איש איש חולק אפי' בעל מום ואין הקטן חולק ואפי' תם סתם ספרא מני ר' יהודה והוא קאמר דלית בה דין חלוקה כלל ש"מ

8 Mann, ein. Mann erhält einen Anteil, selbst gebrechenbehaftet, nicht aber ein Minderjähriger, selbst gebrechenfrei. Eine anonyme Lehre im Siphra ist ja von R. Jehuda, und diese lehrt, daß hierbei eine Teilung überhaupt nicht erfolgen dürfe. Schließe hieraus.

ט אמר רבא וכרב מי לא תניא והתניא הצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים מאי חולקים חוטפים כדקתני סיפא מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו

9 Raba sprach: Gibt es denn nicht eine Lehre nach Rabh, es wird ja gelehrt, daß die Gesitteten die Hand davon zurückzogen und die Gefräßigen unter sich teilten!? — Unter ‘teilten’ ist das Haschen zu verstehen, wie im Schlußsatze gelehrt wird: einst haschte jemand seinen Anteil und den Anteil seines Genossen, und man nannte ihn ‘Gewalttäter’ bis zum Tage seines Todes.

י אמר רבה בר רב שילא מאי קראה (תהלים עא, ד) אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ רבה אמר מהכא (ישעיהו א, יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ

10 Rabba b. R. Šila sagte: Hierauf deutet folgender Schriftvers: mein Gott, befreie mich aus der Hand des Gottlosen, aus der Faust des Frevlers und des Gewalttäters. Raba entnimmt dies aus folgendem: lernt Gutes tun, forscht nach Recht, leitet den Vergewaltigten.

יא מעשר שני בין בשוגג בין במזיד לא קידש דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שוגג לא קידש מזיד קידש וכו' מנא הני מילי אמר רב אחא בריה דרבא משמיה דגמרא (ויקרא כז, ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה' לה' הוא ולא לקדש בו אשה

11 WENN [EIN GEMEINER] MIT DEM ZWEITEN ZEHNTEN, EINERLEI OB VERSEHENTLICH ODER VORSÄTZLICH, SO HAT ER SIE SICH NICHT ANGETRAUT — SO R. MEÍR; R. JEHUDA SAGT, VERSEHENTLICH HABE ER SIE SICH NICHT ANGETRAUT, VORSÄTZLICH HABE ER SIE SICH ANGETRAUT. Woher dies? R. Aḥa, der Sohn Rabas, sagte im Namen einer Überlieferung: Und aller Zehnte des Landes, vom Saate des Landes und von der Baumfrucht, gehört dem Herrn; es gehört dem Herrn, nicht aber, um sich damit eine Frau anzutrauen. —

יב הרי תרומת מעשר דכתיב (במדבר יח, כח) כן תרימו גם אתם תרומת ה' ותנן המקדש בתרומה מקודשת דלא כתיב ביה לה'

12 Auch von der Zehnthebe heißt es ja: so sollt auch ihr eine Hebe für den Herrn abheben, dennoch wird gelehrt, wenn [ein Priester sich eine Frau] mit der Hebe antraut, sei sie ihm angetraut!? — Da heißt es nicht dem Herrn. —

יג והרי חלה דכתיב בה (במדבר טו, כא) תתנו לה' ותנן המקדש בתרומות מקודשת דלא כתיב ביה קדש

13 Bei der Teighebe heißt es ja: sollt ihr dem Herrn geben, dennoch wird gelehrt, wenn er sie sich mit den Heben antraut, sei sie ihm angetraut!? — Da heißt es nicht heilig. —

יד והרי שביעית דכתיב בה (ויקרא כה, יב) יובל הוא קדש תהיה לכם ותנן המקדש בפירות שביעית מקודשת דלא כתיב ביה לה'

14 Beim Siebentjahre heißt es ja: es ist ein Jobel, heilig soll es euch sein, dennoch wird gelehrt, wenn jemand sich [eine Frau] mit Früchten vom Siebentjahre antraut, sei sie ihm angetraut!? — Da heißt es nicht dem Herrn. —

טו והרי תרומה דכתיב (ירמיהו ב, ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו ותנן המקדש בתרומה מקודשת ההוא בישראל כתיב

15 Von der Hebe heißt es ja: heilig ist Jisraél dem Herrn, der Erstling seines Ertrages, dennoch haben wir gelernt, wenn er sie sich mit der Hebe antraut, sei sie ihm angetraut!? — Dies bezieht sich auf Jisraél. —

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel