Menachot 147

Kapitel 147

א מנחת חוטא של כהנים כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת

1 das Sünd-Speisopfer der Priester mit dem Sünd-Speisopfer eines Jisraéliten; wie vom Sünd-Speisopfer eines Jisraéliten der Haufe abzuheben ist, ebenso ist auch vom Sünd-Speisopfer der Priester der Haufe abzuheben. –

ב אי מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת ושיריה נאכלין

2 Demnach sollte doch, wie vom Sünd-Speisopfer eines Jisraéliten der Haufe abgehoben und das Zurückbleibende gegessen wird, auch vom Sünd-Speisopfer der Priester der Haufe abgehoben und das Zurückbleibende gegessen werden!? –

ג תלמוד לאמר (ויקרא ה, יג) לכהן כמנחה לכהן כמנחה ולא לאשים כמנחה הא כיצד קומץ קרב בעצמו ושירים קריבין בעצמן

3 Es heißt: dem Priester wie das Speisopfer, hinsichtlich des Priesters wie das Speisopfer, nicht aber hinsichtlich des Altarfeuerswie das Speisopfer. Der Haufe wird besonders und das Zurückbleibende besonders dargebracht. –

ד הא שתהא עבודתה כשרה בו מהכא נפקא

4 Daß der Dienst durch ihn selbst erfolgen darf, braucht ja nicht hieraus entnommen zu werden,

ה מהתם נפקא מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה תלמוד לאמר (דברים יח, ו) ובא בכל אות נפשו ושרת

5 dies geht ja aus folgendem hervor: Woher, daß ein Priester beliebig zu jeder Zeit und zu jeder Stunde eintreten und seine Opfer darbringen darf? Es heißt:er kann ganz nach Belieben kommen und Dienst tun!? –

ו אי מהתם הוה אמינא הני מילי דבר שאין בא על חטא אבל דבר שבא על חטא אימא לא

6 Hieraus würde man es gewußt haben nur von solchen, die nicht wegen einer Sünde dargebracht werden, nicht aber von solchen, die wegen einer Sünde dargebracht werden. –

ז והא נמי מהכא נפקא מהתם נפקא (במדבר טו, כח) וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה מלמד שהכהן מתכפר על ידי עצמו

7 Aber auch diesbezüglich braucht es ja nicht hieraus entnommen zu werden, dies geht ja aus folgendem hervor:Der Priester soll Sühne schaffen der Seele, die sich unvorsätzlich durch eine Sünde vergangen hat, dies lehrt, daß ein Priester durch sich selbst Sühne erlangen könne!? –

ח אי מההוא הוה אמינא הני מילי בשוגג אבל במזיד לא קמ"ל

8 Wenn hieraus, so könnte man glauben, nur wenn es unvorsätzlich erfolgt ist, nicht aber, wenn vorsätzlich, so lehrt er uns. –

ט במזיד היכי משכחת לה בזדון שבועה

9 Wie kann dies vorsätzlich vorkommen!? – Wegen Vorsätzlichkeit bei einem Schwure.

י תניא אידך רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשירים קריבין בפני עצמן ר' אלעזר בר' שמעון אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן

10 Ein Anderes lehrt: R. Šimo͑n sagt, vom Sündopfer der Priester werde der Haufe abgehoben, und dann der Haufe besonders und das Zurückbleibende besonders dargebracht. R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n sagt, der Haufe werde besonders dargebracht und das Zurückbleibende über den Aschenraum verstreut.

יא אמר ר' חייא בר אבא הוי בה רבי יוחנן בית הדשן דהיכא אי דלמעלה היינו אבוה אי דלמטה יש לך דבר שקרב למטה

11 R. Ḥija b. Abba sagte: R. Joḥanan wandte ein: An welcher Stelle des Aschenraumes: wenn oben, so lehrt diesja auch sein Vater, und wenn unten: gibt es denn etwas, das unten dargebracht wird!?

יב אמר ליה רבי אבא דלמא לאיבוד אחיכו עליה וכי יש לך דבר שקרב לאיבוד

12 R. Abba sprach zu ihm: Vielleicht zur Vernichtung? Da lachten sie über ihn: gibt es denn etwas, das zur Vernichtung dargebracht wird!?

יג תני אבוה דרבי אבין (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל לאכילה הקשתיה ולא לדבר אחר

13 Der Vater R. Abins lehrte Jedes Speisopfer eines Priesters ist vollständig darzubringen, es darf nicht gegessen werden, ich habe es nur hinsichtlich des Essens verglichen, nicht aber hinsichtlich eines anderen Behufes. –

יד מאי קא אמר אמר אביי הכי קא אמר כל מנחת כהן לא תאכל חובתו כליל תהיה נדבתו א"ל רבא סכינא חריפא מפסקא קראי

14 Wie meint eres!? Abajje erwiderte: Er meint es wie folgt: Jedes Speisopfer eines Priesters darf nicht gegessen werden, sein Pflichtopfer, ist vollständig darzubringen, sein freiwilligesOpfer. Raba sprach zu ihm: Ein scharfes Messer zerschneidetden Schriftvers!?

טו אלא אמר רבא כל מנחת כהן כליל תהיה נדבתו לא תאכל חובתו

15 Vielmehr, erklärte Raba: Jedes Speisopfer eines Priesters ist vollständig darzubringen, sein freiwilliges Opfer, es darf nicht gegessen werden, sein Pflichtopfer. –

טז ואיפוך אנא מסתברא נדבתו הוה ליה לרבויי שכן תדירה לא חטי בסים ריחיה

16 Vielleicht entgegengesetzt!? – Es ist einleuchtend, daß das freiwillige Opfer einzuschließenist, denn es ist häufiger, es sühnt nicht, und es ist angenehmen Duftes. –

יז אדרבה חובתו הוה ליה לרבויי שכן עשרון חובה הנך נפישן

17 Im Gegenteil, das pflichtige ist ja einzuschließen, denn es wird aus einem I͑saron und als Pflichtdargebracht!? – Jenesind mehr. –

יח ורבנן האי כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל מאי עבדי ליה

18 Wofür verwenden die Rabbanan[den Schriftvers:] jedes Speisopfer eines Priesters ist vollständig darzubringen, es darf nicht gegessen werden? –

יט מיבעי להו לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל

19 Diesen verwenden sie für folgende Lehre: Ich weiß nur vom ersteren, daß es vollständig aufgeräuchert werde, und vom anderen, daß es nicht gegessen werde,

כ מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לאמר כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל

20 woher, daß auch das von diesem Gesagte auf jenes und das von jenem Gesagte auf dieses zu beziehen ist? Es heißt zweimal vollständig, für [einen Schluß durch] Wortanalogie: beim ersteren heißt es vollständig und beim anderen heißt es vollständig,

כא מה להלן בכליל תקטר אף כאן בכליל תקטר ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתו

21 wie das erstere vollständig aufzuräuchern ist, ebenso ist auch das andere vollständig aufzuräuchern, und wie beim anderen das Essen mit einem Verbote belegt ist, ebenso ist auch beim ersteren das Essen mit einem Verbote belegt.

כב בעי רבינא כהן שאכל מן האימורין מה הוא לאו דזרות

22 Rabina fragte: Wie ist es, wenn ein Priester von den Opferteilengegessen hat? Hinsichtlich des Verbotes für einen Gemeinen

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel