Menachot 15

Kapitel 15

א ואם איתא לילף מדם וכי תימא רבי אלעזר מילתא ממילתא לא גמר והא אמר ר' אלעזר מנחה שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין

1 Wenn demnun so wäre, so sollte er es ja mit dem Blute vergleichen!? Wolltest du erwidern, R. Elea͑zar folgere nicht hinsichtlich einer Sache von einer anderen, so sagte ja R. Elea͑zar, wenn man den Haufen von einem Speisopfer im Tempel abgehobenhat, sei es tauglich, weil wir dies auch bei der Fortnahme der Schalenfinden!? –

ב מנחה ממנחה יליף מנחה מדם לא יליף

2 Er folgert allerdings hinsichtlich des Speisopfers vom Speisopfer, nicht aber hinsichtlich des Speisopfers vom Blute. –

ג ומנחה ממנחה מי יליף והתניא עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין

3 Folgert er denn hinsichtlich des Speisopfers vom Speisopfer, es wird ja gelehrt, wenn etwas vom [Schau]brote abgebrochen worden ist, bevor man es fortgenommen hat, sei das Brot untauglich und man räuchere daraufhin die Schalen [Weihrauch] nicht auf, und wenn nachdem man es fortgenommen hat, etwas vom Brote abgebrochen worden ist, sei das Brot untauglich, und man räuchere daraufhin die Schalen auf.

ד ואמר ר' אלעזר לא פרקה ממש אלא כיון שהגיע זמנה לפרק אע"פ שלא פרקה כמי שפרקה דמיא

4 Hierzu sagte R. Elea͑zar: Nicht etwa wirklich fortgenommen, vielmehr ist es, sobald die Zeit zur Fortnahmeherangereicht ist, selbst wenn man es nicht fortgenommen hat, ebenso als würde man es fortgenommen haben.

ה ואמאי תיהוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה

5 Wieso denn, diessollte doch ebenso sein, als wenn etwas vom Speisopfer vor dem Abheben des Haufens fehlenwürde!? –

ו הא לא קשיא מנחה לא בריר ברירה קומץ דידיה והא בריר ברירה קומץ דידה וכיון שהגיע זמנה לפרק כמאן דפרקה דמיא

6 Dies ist kein Einwand; beim Speisopfer ist der Haufe nicht gesondert, bei diesen aber ist der Haufe gesondert, und sobald die Zeit zur Fortnahme herangereicht ist, ist es ebenso, als würde man es fortgenommen haben. –

ז אלא מעתה תיהוי כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דאין מקטירין קומץ עליהן לאו פלוגתא נינהו רבי אלעזר סבר לה כמ"ד שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן

7 Demnach sollte es doch ebenso sein, als würde zwischen dem Abheben und der Aufräucherung des Haufens etwas vom Zurückbleibenden fehlen, wegen dessen man den Haufen nicht aufräuchern darf!? – Hierüber besteht ja ein Streit, und R. Elea͑zar ist der Ansicht desjenigen, welcher sagt, wenn zwischen dem Abheben und der Aufräucherung des Haufens etwas vom Zurückbleibenden fehlt, räuchere man wegen dessen den Haufen auf.

ח גופא חביתי כהן גדול רבי יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין ור' אלעזר אמר מתוך שקרבה לחצאין קדושה לחצאין א"ר אחא מאי טעמא דרבי יוחנן אמר קרא (ויקרא ו, יג) מנחה מחציתה הביא מנחה ואח"כ חוציהו

8 Der Text. Das Pfannenopfer des Hochpriesters ist, wie R. Joḥanan sagt, geteilt nicht heilig; R. Elea͑zar sagt, da es geteilt dargebracht wird, ist es auch geteilt heilig. R. Aḥa sagte: Was ist der Grund R. Joḥanans? Die Schrift sagt:ein Speisopfer &c. seineHälfte; vorher bringe man das Speisopfer und nachher teile man es.

ט מיתיבי חביתי כהן גדול לא היו באות חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ותניא אילו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת"ל מחציתה בבקר מחצה משלם הוא מביא

9 Man wandte ein: Das Pfannenopfer des Hochpriesters brachte man nicht geteilt, vielmehr brachte man ein ganzes I͑saron und teilte es. Ferner wird gelehrt: Würde es Speisopfer, die Hälfte geheißen haben, so würde man verstanden haben, er hole morgens ein halbes I͑saron vom Hause und bringe es dar, und abends ein halbes I͑saron vom Hause und bringe es dar, daher heißt es: seine Hälfte morgens, er bringe die Hälfte vom vollständigen dar!? –

י למצוה אמר ליה רב גביהא מבי כתיל לרב אשי והא חוקה כתיב בה אמר ליה לא נצרכא אלא להביאה שלם מביתו

10 Nur als Gebot. R. Gebiha aus Be Kethil sprach zu R. Aši: Hierbei heißt es ja Satzung!? Dieser erwiderte: Dies besagt, daß man es vom Hause vollständig bringenmuß. –

יא ומי א"ר יוחנן הכי והא איתמר הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף רב אמר אינו קדוש ור' יוחנן אמר קדוש ואם איתא לילף מחביתין

11 Kann R. Joḥanan dies denn gesagt haben, es wurde ja gelehrt: Hat jemandein halbes I͑saron reserviert in der Absicht hinzuzufügen, so ist es, wie Rabh sagt, nicht heilig, und wie R. Joḥanan sagt, heilig. Wenn dem nun sowäre, so sollte er doch diesbezüglich vom Pfannenopfer folgern!?

יב וכי תימא ר' יוחנן מילתא ממילתא לא יליף והאמר רבי יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשירין דכתיב (ויקרא ג, ב) ושחטו פתח אהל מועד שלא יהא טפל חמור מעיקר

12 Wolltest du erwidern, R. Joḥanan folgere nicht hinsichtlich einer Sache von einer anderen Sache, so sagte ja R. Joḥanan, wenn man Heilsopfer im Tempel geschlachtet hat, sei es tauglich, denn es heißt:er schlachte es am Eingange des Offenbarungszeltes, und der Anhang darf nicht mehr sein als die Hauptsache. –

יג דעתו להוסיף שאני דתניא (במדבר ז, יג) מלאים אין מלאים אלא שלמים (כלומר שאינו קדוש עד שיהא עשרון שלם) ואמר רבי יוסי אימתי בזמן שאין דעתו להוסיף אבל בזמן שדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש

13 Anders ist es, wenn man hinzuzufügen beabsichtigt. Es wird nämlich gelehrt:Voll, unter voll ist zu verstehen: ganz; es ist nämlich nur dann heilig, wenn es ein ganzes I͑saron ist. Hierzu sagte R. Jose: Dies gilt nur von dem Falle, wenn man nicht hinzuzufügen beabsichtigt, beabsichtigt man aber hinzuzufügen, so wird es nach und nachheilig. –

יד ורב בחביתין כמאן ס"ל אי כר' אלעזר לילף מחביתין

14 Welcher Ansicht ist Rabhhinsichtlich des Pfannenopfers: wenn der des R. Elea͑zar, so sollte er es dochvom Pfannenopfer folgern.

טו וכי תימא רב מילתא ממילתא לא יליף והאמר רב מנחה קדושה בלא שמן (ובלא לבונה) שכן מצינו בלחם הפנים בלא לבונה שכן מצינו במנחת נסכים

15 Wolltest du erwidern, Rabh folgere nicht hinsichtlich einer Sache von einer anderen, so sagte ja Rabh, das Speisopfer sei ohne Öl heilig, denn wir finden dies bei den Schaubroten; ohne Weihrauch, denn wir finden dies beim Speisopfer des Gußopfers;

טז בלא שמן ובלא לבונה שכן מצינו במנחת חוטא על כרחיך רב כר' יוחנן ס"ל

16 ohne Öl und ohne Weihrauch, denn wir finden dies beim Sünd-Speisopfer. Du mußt also sagen, daß er der Ansicht R. Joḥanans ist.

יז גופא אמר רב מנחה קדושה בלא שמן (ואין דינה כעשרון חסר) שכן מצינו בלחם הפנים בלא לבונה שכן מצינו במנחת נסכים בלא שמן ובלא לבונה שכן מצינו במנחת חוטא

17 Der Text. Rabh sagte: Das Speisopfer ist heilig ohne Öl, (und es ist nicht mit einem unvollständigen I͑saron zu vergleichen,) denn wir finden dies bei den Schaubroten; ohne Weihrauch, denn wir finden dies beim Speisopfer des Gußopfers; ohne Öl und ohne Weihrauch, denn wir finden dies beim Sünd-Speisopfer.

יח ושמן ולבונה קדשי האי בלא האי והאי בלא האי שמן שכן מצינו בלוג שמן של מצורע לבונה שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין ורבי חנינא אמר

18 Auch das Öl und der Weihrauch sind jedes alleinheilig; das Öl allein, denn wir finden dies beim Log Öl des Aussätzigen; der Weihrauch allein, denn wir finden dies beim in den Schalen dargebrachtenWeihrauch. R. Ḥanina aber sagt,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel