Menachot 167

Kapitel 167

א אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחוצה לארץ לא

1 hinsichtlich des inländischen aber stimmen alle überein, daß die Schwingegarbe und die zwei Brote nur aus dem inländischen tauglich sind, nicht aber aus dem ausländischen,

ב כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר' יוסי בר רבי יהודה אומר עומר בא מחוצה לארץ ומה אני מקיים (ויקרא כג, י) כי תבאו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ

2 also nicht nach dem Autor der folgenden Lehre: R. Jose b. R. Jehuda sagte: Die Schwingegarbe darf aus dem ausländischen dargebracht werden, und der Schriftvers:wenn ihr in das Land kommt, lehrt, daß sie bis zu ihrem Einzuge in das Land zur [Darbringung der] Schwingegarbe nicht verpflichtet waren.

ג וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבין משמע וכי תבאו זמן ביאה היא וכיון דאורייתא היא אקרובי נמי מקריבין:

3 Er ist der Ansicht, das Verbot des neuen [Getreides] außerhalb des Landes sei aus der Tora; unter aus euren Wohnorten ist zu verstehen, wo ihr auchwohnt, und unter wenn ihr kommt ist die Zeit des Kommenszu verstehen, und da dies aus der Tora ist, so darf man sie auch darbringen.

ד תנן התם שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה

4 Dort haben wir gelernt: Die Wächter, die den Nachwuchs im Siebentjahrebewachen, erhalten ihren Lohn aus der Hebedes Tempelschatzes.

ה רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ורמינהו (ויקרא כה, ו) לאכלה ולא לשריפה

5 Rami b. Ḥama richtete an R. Ḥisda folgenden Einwand: Wir haben gelernt, die Wächter des Nachwuchses erhalten im Siebentjahre ihren Lohn von der Hebe des Tempelschatzes, und dem widersprechend wird gelehrt:zum Essen, nicht aber zum Verbrennen!?

ו אמר ליה רחמנא אמר לך (ויקרא כג, יד) לדורותיכם ואת אמרת תיבטל

6 Dieser erwiderte: Die Schrift sagt:für eure Generationen, und du sagst, daß man es unterlasse!?

ז אמר ליה ומי קאמינא אנא תיבטל לייתי מדאשתקד בעינא כרמל וליכא

7 Jener entgegnete: Sage ich etwa, daß man es unterlasse, man kann sie ja vom vorjährigen bringen!? – Es muß frische Frucht sein, was dann nicht der Fall ist. –

ח ולייתי מכרמל דאשתקד אמר קרא (ויקרא ב, יד) כרמל תקריב בעינא כרמל בשעת הקרבה וליכא

8 Man kann sie ja von der frischen Frucht des Vorjahres bringen!? – Die Schrift sagt:frische Frucht sollst du bringen, es muß bei der Darbringung frische Frucht sein, was dann nicht der Fall ist.

ט איתמר רבי יוחנן אמר כרמל תקריב ר' אלעזר אומר ראשית קצירך ראשית קצירך ולא סוף קצירך

9 Es wurde gelehrt: R. Joḥanan erklärte:Frische Frucht sollst du bringen. R. Elea͑zar erklärte: Das erste eurerErnte, nicht aber das letzte eurer Ernte.

י מותיב רבה (ויקרא ב, יד) ואם תקריב מנחת בכורים במנחת העומר הכתוב מדבר מהיכן היא באה מן השעורים אתה אומר מן השעורים או אינו אלא מן החיטין

10 Rabba wandte ein:Wenn du das Speisopfer der Erstlinge darbringst, die Schrift spricht vom Speisopfer der Schwingegarbe; diese wird aus Gerste gebracht. Du sagst, aus Gerste, vielleicht ist dem nicht so, sondern aus Weizen?

יא רבי אליעזר אומר נאמר (שמות ט, לא) אביב במצרים ונאמר (ויקרא ב, יד) אביב לדורות מה אביב האמור במצרים שעורים אף אביב האמור לדורות אינו בא אלא מן השעורים

11 R. Elie͑zer erwiderte: [Vom Getreide] in Miçrajimheißt es reife Frucht und von dem der späteren Generationenheißt es reife Frucht, wie an jener Stelle unter reife Frucht Gerste zu verstehen ist, ebenso ist auch die reife Frucht der späteren Generationen aus Gerste zu bringen.

יב רבי עקיבא אומר מצינו יחיד שמביא חובתו מן החיטין ומביא חובתו מן השעורין ואף ציבור מביא חובתו מן החיטין ומביא חובתו מן השעורין אם אתה אומר מן החיטין לא מצינו ציבור שמביא חובתו מן השעורין

12 R. A͑qiba erwiderte: Wir finden, daß ein einzelner Pflichtopfer aus Weizen und Pflichtopfer aus Gerste bringt, und ebenso bringt auch die Gemeinde Pflichtopfer aus Weizen und Pflichtopfer aus Gerste, und wenn du sagen wolltest, aus Weizen, so kommt es ja nicht vor, daß die Gemeinde Pflichtopfer aus Gerste bringt.

יג דבר אחר אם אתה אומר עומר בא מן החיטין אין שתי הלחם ביכורים אלמא משום ביכורים הוא תיובתא

13 Eine andere Erklärung: Wenn du sagen wolltest, die Schwingegarbe werde aus Weizen dargebracht, sind die zwei Brotekeine Erstlinge mehr. Demnach erfolgt diesaus dem Grunde, weil sie Erstlinge sein müssen. Eine Widerlegung.

יד תנן התם אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינין ולא

14 Dort haben wir gelernt: Die Erstlingewerden nur von den sieben Artengebracht,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel