Menachot 180

Kapitel 180

א משלש ועמדו מארבע מספק מארבע שיד הקדש על העליונה

1 wenn zum Preise von drei, und es auf vier gesunken ist, so liefere er zum Preise von vier, denn das Heiligtumhat die Oberhand.

ב תניא כוותיה דרבי חייא בר יוסף תניא כוותיה דרבי יוחנן

2 Es gibt eine Lehre übereinstimmend mit R. Ḥija b. Joseph und es gibt eine Lehre übereinstimmend mit R. Joḥanan.

ג תניא כוותיה דרבי חייא בר יוסף בירוצי מידות הללו מה היו עושין בהן אם יש זבח אחר יקריבו עמו ואם לנו יפסלו בלינה ואם לאו מקיצין בהן את המזבח וקיץ זה מהו עולות הבשר לשם ועורות לכהנים

3 Es gibt eine Lehre übereinstimmend mit R. Ḥija b. Joseph: Was mache man mit dem Überlaufenden der Maße? Ist ein anderes Opfer vorhanden, so werde es mit diesem dargebracht, bleibt es über Nacht, so ist es durch das Übernachten untauglich, und wenn nicht, so ist es für die Zehrung des Altars zu verwenden. Hiervon werden Brandopfer dargebracht, das Fleisch für Gott und die Häute für die Priester.

ד תניא כוותיה דרבי יוחנן המקבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש מספק מארבע משלש ועמדו מארבע מספק מארבע שיד הקדש על העליונה וזהו ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח:

4 Es gibt eine Lehre übereinstimmend mit R. Joḥanan: Wenn jemand übernommen hat, Mehl zum Preise von vier zu liefern, und es auf drei gestiegen ist, so liefere er zum Preise von vier, wenn zum Preise von drei, und es auf vier gesunken ist, so liefere er zum Preise von vier, denn das Heiligtum hat die Oberhand. Das ist es, was wir gelernt haben, der Überschuß der Gußopfer ist für die Zehrung des Altars zu verwenden.

ה <big>מתני׳</big> כל קרבנות הציבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים:

5 ALLE GEMEINDE- UND PRIVATE OPFER BENÖTIGEN DES GUSSOPFERS, AUSGENOMMEN DAS ERSTGEBORENE, DAS ZEHNTE, DAS PESAḤOPFER, DAS SÜNDOPFER UND DAS SCHULDOPFER; WOHL ABER BENÖTIGEN DAS SÜNDOPFER UND DAS SCHULDOPFER DES AUSSÄTZIGEN DES GUSSOPFERS.

ו <big>גמ׳</big> תנו רבנן

6 GEMARA. Die Rabbanan lehrten:

ז (במדבר טו, ג) ועשיתם אשה לה' יכול כל העולה לאישים יהא טעון נסכים אפילו מנחה תלמוד לומר (במדבר טו, ג) עולה שלמים מנין תלמוד לומר זבח תודה מנין תלמוד לאמר או זבח

7 Und ihr dem Herrn ein Feueropfer herrichtet; man könnte glauben, alles, was auf das Altarfeuer kommt, benötige des Gußopfers, auch Speisopfer, so heißt es Brandopfer. Woher dies vom Heilsopfer? Es heißt Schlachtung. Woher dies vom Dankopfer? Es heißt oder Schlachtung.

ח יכול שאני מרבה אף בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם תלמוד לומר (במדבר טו, ג) לפלא נדר או בנדבה בא בנדר ונדבה טעון נסכים שאינו בא בנדר ונדבה אין טעון נסכים

8 Man könnte glauben, auch das Erstgeborene, das Zehnte, das Pesaḥopfer, das Sündopfer und das Schuldopfer seien einbegriffen, so heißt es:als Gelobtes aussondert oder als freiwillige Gabe; was als Gelobtes und freiwillige Gabe kommt, benötigt des Gußopfers, und was nicht als Gelobtes und freiwillige Gabe kommt, benötigt nicht des Gußopfers.

ט משמע להוציא את אלו אוציא את חובות הבאות מחמת הרגל ברגל ומאי נינהו עולות ראייה ושלמי חגיגה תלמוד לאמר (במדבר טו, ג) או במועדיכם כל הבא במועדיכם טעון נסכים

9 Man könnte glauben, wenn hieraus die Ausschließung von diesen entnommen wird, seien auch die pflichtigen [Opfer] auszuschließen, die am Feste wegen des Festes dargebracht werden, nämlich die Brandopfer des Erscheinensund die Heilsopfer des Festes, so heißt es: oder an euren Festen, was am Feste dargebracht wird, benötigt des Gußopfers.

י משמע להביא את אלו אביא שעירי חטאת הואיל ובאין חובה ברגל תלמוד לומר (במדבר טו, ח) וכי תעשה בן בקר

10 Da nun hieraus die Einbegreifung von diesen entnommen wird, so könnte man auch die Sündopfer-Ziegenböcke einbegreifen, die als Pflicht am Feste dargebrachtwerden, so heißt es:wenn du ein junges Rind herrichtest,

יא בן בקר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה בן בקר מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה

11 und da das junge Rind, das einbegriffen war, besonders hervorgehoben wird, so ist alles andere mit diesem zu vergleichen: wie das junge Rind sich dadurch auszeichnet, daß es als Gelobtes und freiwillige Gabe kommt, ebenso auch alles andere, was als Gelobtes und freiwillige Gabe kommt.

יב (במדבר טו, ג) לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן מה תלמוד לאמר לפי שנאמר עולה שומע אני אפילו עולת העוף במשמע תלמוד לאמר מן הבקר או מן הצאן דברי ר' יאשיה

12 Um dem Herrn einen wohlgefälligen Geruch zu bereiten, vom Rindvieh oder vom Kleinvieh. Was lehrt dies? Da es Brandopfer heißt, so könnte man glauben. auch das Geflügel-Brandopfer sei einbegriffen, so heißt es: vom Rindvieh oder vom Kleinvieh – so R. Jošija.

יג רבי יונתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר זבח ועוף אינו זבח אם כן מה תלמוד לאמר מן הבקר או מן הצאן לפי שנאמר (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן יכול האומר הרי עלי עולה יביא משניהם תלמוד לאמר מן הבקר או מן הצאן רצה אחד מביא רצה שנים מביא

13 R. Jonathan sagt, dies sei nicht nötig; es heißt Schlachtung, und das Geflügel ist keine Schlachtung, vielmehr deuten [die Worte:] vom Rindvieh oder vom Kleinvieh, auf das folgende. Es heißt:wenn jemand von euch dem Herrn ein Opfer darbringt, vom Vieh, vom Rindvieh und vom Kleinvieh; man könnte demnach glauben, wenn jemand sagt, er nehme auf sich [die Darbringung] eines Brandopfers, müsse er es von beidem darbringen, so heißt es: vom Rindvieh oder vom Kleinvieh, er bringe nach Belieben eines oder beides dar. –

יד ורבי יונתן למה לי קרא האמר עד שיפרוט לך הכתוב יחדו

14 Wozu ist nach R. Jonathan hierfür ein Schriftvers nötig, er sagt ja, nur wenn die Schrift ausdrücklich ‘zusammen’ sagt!? –

טו איצטריך סלקא דעתך אמינא

15 Dies ist nötig; es heißt: und vom Kleinvieh, somitkönnte man glauben,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel