Menachot 20

Kapitel 20

א והרי זריקה דלא כתב ביה אלא כהונה ותנן זרק בשמאל פסול ולא פליג ר' שמעון אמר אביי פליג בברייתא דתניא קבל בשמאל פסול ור"ש מכשיר זרק בשמאל פסול ורבי שמעון מכשיר

1 Beim [Blut]sprengen heißt es ja nur ‘Priester’, dennoch haben wir gelernt, wenn man es mit der Linken gesprengt hat, sei es ungültig, und R. Šimo͑n streitet nicht dagegen!? Abajje erwiderte: Er streitet in einer Barajtha, denn es wird gelehrt: Hat man [das Blut] mit der Linken aufgenommen, so ist es ungültig, nach R. Šimo͑n aber gültig; hat man es mit der Linken gesprengt, so ist es ungültig, nach R. Šimo͑n aber gültig. –

ב ואלא הא דאמר רבא יד יד לקמיצה למה לי מכהונה נפקא

2 Wozu sind demnach die Folgerungen Rabas hinsichtlich [des Wortes] ‘Hand’ beim Abhäufennötig, dies geht ja schon aus [der Lehre von] ‘Priester’ hervor!? –

ג חד לקומץ וחד לקידוש קומץ

3 Das eine wegen des Haufens und das andere wegen der Heiligung des Haufens. –

ד לרבי שמעון דלא בעי קידוש קומץ ולמאן דאמר נמי דבעי קידוש קומץ לר' שמעון ובשמאל אכשורי מכשר יד יד דרבא למה לי

4 Wozu ist aber die Folgerung Rabas durch [das Wort] ‘Hand’ nötig nach R. Šimo͑n, nach dem die Heiligung des Haufens nicht erforderlich ist, und nach demjenigen, welcher sagt, nach R. Šimo͑n sei zwar die Heiligung des Haufens erforderlich, jedoch sei es auch mit der Linken gültig!?

ה אי לקמיצה גופה אליבא דר' שמעון מדר' יהודה בריה דר' חייא נפקא דאמר ר' יהודה בריה דר' חייא מאי טעמא דר"ש דאמר קרא (ויקרא ו, י) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם

5 Und wenn etwa wegen des Abhäufens selbst, nach R. Šimo͑n, so geht dies ja hervor aus einer Lehre R. Jehudas, des Sohnes R. Ḥijas, denn R. Jehuda, Sohn des R. Ḥija, sagte: Was ist der Grund R. Šimo͑ns? Es heißt:es ist hochheilig gleich dem Sündopfer and dem Schuldopfer;

ו בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם

6 richtet man es mit der Hand her, so richte man es mit der rechten her, wie beim Sündopfer, und richtet man es mit einem Gefäße her, so richte man es [auch] mit der linken her, wie beim Schuldopfer!? –

ז לא נצרכא אלא לקומץ דמנחת חוטא סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי שמעון שלא יהא קרבנו מהודר כי קמיץ לה נמי בשמאל תתכשר קמשמע לן:

7 Dies ist hinsichtlich der Abhäufung des Sünd-Speisopfers nötig; man könnte glauben, es sei, da R. Šimo͑n sagt, dieses Opfer dürfe nicht üppigsein, tauglich, auch wenn man es mit der Linken abgehäuft hat, so lehrt er uns.

ח קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח

8 WENN MAN IHN ABGEHOBEN HAT UND IHM EIN STEINCHEN, EIN SALZKORN

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel