Menachot 92

Kapitel 92

א אבדו כבשים אבדו כבשים אבד הלחם

1 auch die Lämmer fort, und wenn die Lämmer abhanden gekommen sind, auch das Brot fort.

ב ואם תמצא לומר תנופה אינה עושה זיקה הביא לחם וכבשים והונפו ואבד הלחם והביא לחם אחר אותו הלחם טעון תנופה או אינו טעון תנופה

2 Wie ist es aber, falls du entscheidest, durch das Schwingen erfolge keine Verbindung, wenn man das Brot und die Lämmer gebracht, und nachdem man sie geschwungen hat, ein Brot abhanden gekommen ist und man ein anderes gebracht hat: ist für dieses Brot das Schwingen erforderlich oder ist das Schwingen nicht erforderlich?

ג אבדו כבשים לא תיבעי לך דודאי בעי תנופה כי תיבעי לך אבד הלחם

3 Der Fall, wenn die Lämmer abhanden gekommen sind, ist nicht fraglich, dann ist entschieden das Schwingenerforderlich, fraglich ist nur der Fall, wenn das Brot abhanden gekommen ist.

ד ואליבא דבן ננס לא תיבעי לך דאמר כבשים עיקר כי תיבעי לך אליבא דר"ע דאמר לחם עיקר מאי

4 Ferner ist es nach Ben Nannos, welcher sagt, die Lämmer seien die Hauptsache, nicht fraglich, fraglich ist es nur nach R. A͑qiba, welcher sagt, das Brot sei die Hauptsache.

ה כיון דלחם עיקר בעי תנופה או דלמא כיון דמתירין דידיה כבשים נינהו לא צריך תנופה תיקו

5 Ist, da das Brot die Hauptsache ist, das Schwingen erforderlich, oder ist das Schwingen nicht erforderlich, weil es durch die Lämmer erlaubt wird? – Dies bleibt unentschieden.

ו אמר ליה אביי לרבא מאי שנא שני כבשים דמקדשי לחם ומעכבי ומאי שנא שבעה כבשים ופר ואילים דלא מקדשי לחם ולא מעכבי

6 Abajje sprach zu Raba: Weshalb heiligen die zwei Lämmer das Brot und machen es abhängig, während die sieben Lämmer, der Farre und die Widderdas Brot nicht heilig und abhängig machen?

ז אמר לי' הואיל והוזקקו זה לזה בתנופה והרי תודה דלא הוזקקו זה לזה בתנופה ומקדשא ומעכבא

7 Dieser erwiderte: Weil sie durch das Schwingen verbundensind. – Beim Dankopfer sind sieja nicht durch das Schwingen verbunden, und es macht [die Brote] heilig und abhängig!? –

ח אלא כתודה מה תודה שלמים אף הכא נמי שלמים

8 Vielmehr, gleich dem Dankopfer; wie das Dankopfer ein Heilsopfer ist, ebenso sind auch jeneein Heilsopfer. –

ט מי דמי התם ליכא זבחים אחריני בהדיה הכא דאיכא זבחים אחריני בהדיה ליקדשו הני והני

9 Sind sie denn gleich, zu diesen gehören keine anderen Schlachtopfer, zu jenen aber gehören noch andere Schlachtopfer, somit sollten sowohl die einen als auch die anderen heilig machen!? –

י אלא כאיל נזיר מה איל נזיר אע"ג דאיכא זבחים אחריני שלמים הוא דמקדשי מידי אחרינא לא הכא נמי לא שנא

10 Vielmehr, gleich dem Widder des Nazirs; wie der Widder des Nazirs, obgleich zu ihm noch andere Schlachtopfer gehören, nur dieser als Heilsopfer heiligt, anderes aber nicht, ebenso auch jene. –

יא והתם מנלן דתניא (במדבר ו, יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות מלמד שהסל בא חובה לאיל ושחיטת איל מקדשן לפיכך שחטו שלא לשמו לא קדשו הלחם

11 Woher dies von diesem? – Es wird gelehrt:Den Widder richte er her zur Schlachtung eines Heilsopfers für den Herrn samt dem Korbe mit Ungesäuertem; dies lehrt, daß der Korb pflichtgemäß zum Widder gehöre und das Schlachten des Widders ihn heilige; daher sind, wenn man ihn auf einen anderen Namen geschlachtet hat, die Brote nicht heilig.

יב תנו רבנן שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה

12 Die Rabbanan lehrten: Die zwei Brote, die allein dargebrachtwerden, schwinge man, sodann lasse man sie verderbenund bringe sie in den Verbrennungsraum. –

יג מה נפשך אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר למה להו עיבור צורה

13 Wie du es nimmst: werden sie zum Essendargebracht, so sollte man sie doch essen, und werden sie zur Verbrennung dargebracht, so sollte man sie doch sofort verbrennen, wozu das Verderbenlassen!?

יד אמר רבה לעולם לאכילה אתיין גזירה שמא יזדמנו להן כבשים לשנה הבאה ויאמרו אשתקד לא אכלנו לחם בלא כבשים עכשיו נמי ניכול

14 Rabba erwiderte: Tatsächlich werden sie zum Essen dargebracht, nur wird berücksichtigt, man könnte, wenn im folgenden Jahr Lämmer vorhanden sind, sagen: im Vorjahre aßen wir die Brote ohne Lämmer, wir wollen dies auch in diesem Jahre.

טו ואינהו לא ידעי דאשתקד לא הוו כבשים אינהו שריין נפשייהו השתא דאיכא כבשים כבשים הוא דשרו להו

15 Man würde nicht wissen, daß im Vorjahre, wo keine Lämmer vorhanden waren, diese sich selbst erlaubt machten, während sie in diesem Jahre, wo Lämmer vorhanden sind, erst durch die Lämmer erlaubtwerden.

טז אמר רבה מנא אמינא לה דתנן א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא

16 Rabba sagte: Dies entnehme ich aus folgender Lehre: Ben Bokhri bekundete in Jabne, daß ein Priester, der den Šeqelentrichtet, keine Sünde begehe.

יז אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן

17 R. Joḥanan b. Zakkaj sprach zu ihm: Nicht so, vielmehr begeht ein Priester, der den Šeqel nicht entrichtet, eine Sünde. Die Priester aber legen folgenden Schriftvers zu ihrem Vorteile aus:

יח (ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הן היאך נאכלין

18 Jedes Speisopfer eines Priesters ist ein Ganzopfer, es darf nicht gegessen werden; wieso dürften die Webegarbe, die zwei Brote und die Schaubrote, wenn sie unserwären, [von uns] gegessen werden!?

יט הני שתי הלחם היכי דמי אילימא בבאות עם הזבח אטו תודה ולחמה מי לא מנדבי כהנים ואכלי להו

19 Von welchem Falle wird hier hinsichtlich der zwei Brote gesprochen, wollte man sagen, wenn sie mit dem Schlachtopfer dargebracht werden, so dürfen ja Priester ein Dankopfersamt den Broten spenden und sie essen:

כ אלא לאו בבאות בפני עצמן וקתני היאך הן נאכלין אלמא לאכילה אתיין

20 doch wohl, wenn sie allein dargebracht werden, und es heißt: wieso dürften &c. gegessen werden. Demnach werden sie zum Essen dargebracht.

כא אמר ליה אביי לעולם בבאות עם הזבח ודקא קשיא לך מתודה ולחמה לחמי תודה לא איקרו מנחה שתי הלחם איקרו מנחה שנא' (במדבר כח, כו) בהקריבכם מנחה חדשה לה'

21 Abajje sprach zu ihm: Tatsächlich, wenn sie mit dem Schlachtopfer dargebracht werden, wenn du aber vom Dankopfer und von den Broteneinwendest, so werden die Brote des Dankopfers nicht Speisopfer genannt, die zwei Brote aber werden Speisopfergenannt, denn es heißt:wenn ihr dem Herrn ein neues Speisopfer bringt.

כב רב יוסף אמר לעולם לשריפה אתיין והיינו טעמא דלא שרפינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט

22 R. Joseph erwiderte: Tatsächlich werden sie zur Verbrennung dargebracht, nur sind sie deshalb nicht [sofort] zu verbrennen, weil man Heiliges nicht am Feste verbrennen darf.

כג א"ל אביי מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא דמצותן בכך לישרפינהו מידי דהוה אפר ושעיר של יום הכיפורים

23 Abajje sprach zu ihm: Es ist ja nicht gleich; dortwird dadurch das Gebot nicht ausgeübt, hierbei aber, wo dadurch das Gebot ausgeübt wird, sollte man sie verbrennen, wie diesauch beim Farren und dem Ziegenbocke des Versöhnungstages der Fall ist!?

כד אלא אמר רב יוסף גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן א"ל אביי תינח כל זמן הקרבתם לבתר הכי לשרפינהו מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתם

24 Vielmehr, erklärte R. Joseph, mit Rücksicht darauf, man könnte später Lämmererhalten. Abajje sprach zu ihm: Erklärlich ist dies hinsichtlich der Zeitder Darbringung, nachher aber sollte man sie verbrennen!? – Das Verderbenlassen, von dem er spricht, bezieht sich eben auf die Zeitder Darbringung.

כה רבא אמר לאכילה אתיין וגזירה משום דרבה ולאו מטעמיה אלא מקרא

25 Raba erwiderte: Tatsächlich werden sie zum Essen dargebracht, nur wurde hierbei der von Rabba genannte Fall berücksichtigt, jedoch nicht wegen des von ihm angegebenen Grundes.

כו ואמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה [וגו'] בכורים לה' מה בכורים בפני עצמן אף שתי הלחם בפני עצמן ומינה מה בכורים לאכילה אף שתי הלחם נמי לאכילה

26 Raba sagte: Dies entnehme ich aus folgendem Schriftverse:Aus euren Wohnorten sollt ihr Brote zur Schwingung bringen &c. Erstlinge für den Herrn; wie die Erstlinge allein dargebracht werden, ebenso auch die zwei Broteallein, und hieraus: wie die Erstlinge zum Essen, ebenso auch die zwei Brote zum Essen.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel