Menachot 93

Kapitel 93

א ת"ר כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה

1 Die Rabbanan lehrten: Die Lämmer des Wochenfestes heiligen das Brot nur durch das Schlachten.

ב כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש הלחם שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי רבי אלעזר בר' שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן

2 Zum Beispiel: hat man sie auf ihren Namen geschlachtet und das Blut auf ihren Namen gesprengt, so ist das Brot heilig; hat man sie auf einen anderen Namen geschlachtet und das Blut auf einen anderen Namen gesprengt, so ist das Brot nichtheilig; hat man sie auf ihren Namen geschlachtet und das Blut auf einen anderen Namen gesprengt, so ist das Brot heilig und nicht heilig – so Rabbi. R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n sagt, es sei nur dann heilig, wenn man sie auf ihren Namen geschlachtet und das Blut auf ihren Namen gesprengt hat. –

ג מאי טעמא דרבי

3 Was ist der Grund Rabbis? –

ד דכתיב (במדבר ו, יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות למימרא דשחיטה מקדשא

4 Es heißt:den Widder richte er her zur Schlachtung eines Heilsopfers für den Herrn samt dem Korbe mit Ungesäuertem, demnach wird esdurch das Schlachten heilig. –

ה ור' אלעזר ברבי שמעון יעשה עד שיעשה כל עשיותיו

5 Und R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n!? – Richte er her, nur wenn die Herrichtung vollständigerfolgt ist. –

ו ורבי נמי הכתיב יעשה אי כתיב זבח יעשה כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח במה יעשה בזביחה

6 Und Rabbi, es heißt ja: richte er her!? – Hieße es: Schlachtung richte er her, so wäre dem auchso, es heißt aber: richte er her zur Schlachtung, die Herrichtung erfolgt durch die Schlachtung. –

ז ורבי אלעזר בר' שמעון הכתיב זבח ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן הכל מודים שצריך שיהא לחם בשעת שחיטה

7 Und R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n, es heißt ja Schlachtung!? – Dies deutet auf eine Lehre R. Joḥanans, denn R. Joḥanan sagte, allestimmen überein, daß das Brot beim Schlachten vorhanden sein muß. –

ח מאי קדוש ואינו קדוש אביי אמר קדוש ואינו גמור רבא אמר קדוש ואינו ניתר

8 Was heißt heilig und nicht heilig? Abajje erklärte: Heilig, nicht aber vollständig. Raba erklärte: Heilig, es ist aber nicht erlaubt. –

ט מאי בינייהו איכא בינייהו למיתפס פדיונו לאביי לא תפיס פדיונו לרבא תפיס פדיונו

9 Welchen Unterschiedgibt es zwischen ihnen? – Ein Unterschied besteht zwischen ihnen, ob es die Lösungerfaßt; nach Abajje erfaßt es die Lösung nicht, nach Raba erfaßt es die Lösung. –

י בשלמא לרבא היינו דאיכא בין רבי לר' אלעזר בר"ש אלא לאביי מאי איכא בין רבי לר' אלעזר בר' שמעון

10 Allerdings gibt es nach Raba einen Unterschied zwischen Rabbi und R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n, welchen Unterschied aber gibt es nach Abajje zwischen Rabbi und R. Elea͑zarb. R. Šimo͑n? –

יא איכא [בינייהו] לאיפסולי ביוצא

11 Ein Unterschied besteht zwischen ihnen, ob es durch das Hinauskommenuntauglich werde.

יב בעא מיניה ר' שמואל בר רב יצחק מר' חייא בר אבא כבשי עצרת ששחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן אותו הלחם מהו באכילה

12 R. Šemuél b. R. Jiçḥaq fragte R. Ḥija b. Abba: Wie verhält es sich, wenn man die Lämmer des Wochenfestes auf ihren Namen geschlachtet und das Blut auf einen anderen Namen gesprengt hat, mit dem Essen des Brotes? –

יג אליבא דמאן אי אליבא דר' אלעזר בר' שמעון האמר זריקה היא דמקדשא אי אליבא דרבי בין לאביי בין לרבא קדוש ואינו ניתר הוא

13 Nach wessen Ansicht, wenn nach R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n, so sagt er ja, es werde nur durch das Sprengengeheiligt, und wenn nach Rabbi, so ist es ja sowohl nach Abajje als auch nach Raba heilig und nicht erlaubt!? –

יד אלא אליבא דהאי תנא דתני אבוה דר' ירמיה בר אבא שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנן ר' אליעזר אומר אין בלחם משום פיגול רבי עקיבא אומר יש בלחם משום פיגול

14 Vielmehr, nach dem Autor der folgenden Lehre des Vaters des R. Jirmeja b. Abba: Wenn die zwei Brote zwischen dem Schlachten und dem Sprengen hinausgekommen sind und man das Blut der Lämmer für außerhalb der Fristgesprengt hat, so erstreckt sich, wie R. Elie͑zer sagt, die Verwerflichkeit nicht auf das Brot; R. A͑qiba sagt, die Verwerflichkeit erstrecke sich auch auf das Brot.

טו אמר רב ששת הני תנאי כרבי סבירא להו דאמ' שחיטה מקדשא

15 Hierzu sagte R. Šešeth: Beide Tannaím sind der Ansicht Rabbis, daß nämlich die Heiligungdurch das Schlachten erfolge,

טז מיהו ר' אליעזר לטעמיה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ור"ע לטעמי' דאמ' זריקה מועלת ליוצא

16 jedoch vertritt R. Elie͑zer hierbei seine Ansicht, beim Hinausgebrachten sei das Sprengen nicht von Wirkung, und R. A͑qiba seine Ansicht, beim Hinausgebrachten sei das Sprengen wohl von Wirkung.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel