Nedarim 6

Kapitel 6

א שהנזירות חל על הנזירות

1 daß das Nazirat das Nazirat erfasse. –

ב ולמ''ד דברה תורה כלשון בני אדם ונזיר להזיר דריש לעשות ידות נזירות כנזירות שהנזירות חל על הנזירות מנא ליה הניחא אי ס''ל כמ''ד אין נזירות חל על נזירות אלא אי ס''ל כמ''ד נזירות חל על נזירות מנא ליה

2 Woher entnimmt derjenige, welcher sagt, die Tora gebrauche eine landläufige Redewendung, und [die Worte] ein Nazirgelübde, gesondert zu sein deuten darauf, daß die Ansätze von Gelübdeformeln den Gelübdeformeln gleichen, daß das Nazirat das Nazirat erfasse!? Einleuchtend ist es, wenn er der Ansicht desjenigen ist, welcher sagt, das Nazirat erfasse nicht das Nazirat, woher aber entnimmt er dies, wenn er der Ansicht desjenigen ist, welcher sagt, das Nazirat erfasse das Nazirat!?

ג נימא קרא ליזור מאי להזיר שמעת מינה תרתי

3 Die Schrift könnte ja lizor sagen, wenn es aber lehazir heißt, so ist beides zu entnehmen.

ד במערבא אמרי אית תנא דמפיק ליה לידות מן לנדור נדר ואית תנא דמפיק ליה מן (במדבר ל ג) כל היוצא מפיו יעשה

4 Im Westen erklärten sie: Mancher folgert hinsichtlich der Ansätze aus [den Worten] ein Gelübde gelobt, und mancher folgert es aus [den Worten]alles, was aus seinem Munde kam, soll er tun.

ה אמר מר ומה נדרים עובר (במדבר ל ג) בבל יחל ובל תאחר בשלמא בל יחל דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה עובר משום בל יחל דברו

5 Der Meister sagte: Und wie ferner beim Gelübde ein Verbot des Entweihens und des Versäumens besteht. Allerdings kann beim Gelübde das Verbot des Entweihens vorkommen, wenn er nämlich [gelobt] hat: er werde diesen Leib essen, und ihn nicht gegessen hat, so übertrat er das Verbot, sein Wort zu entweihen;

ו אלא בל יחל דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר אכל קם ליה בבל יאכל שתה קם ליה בבל ישתה אמר רבא לעבור עליו בשנים

6 wieso aber kann beim Nazirat das Verbot des Entweihens vorkommen: sobald er sagt, er wolle Nazir sein, ist er Nazir, und verstößt, wenn er ißt, gegen das Verbot des Essens, und wenn er trinkt, gegen das Verbot des Trinkens!? Raba erwiderte: Er übertritt beides. –

ז בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר אכל קם ליה בבל יאכל באומר לכשארצה אהא נזיר ואי אמר כשארצה ליכא בל תאחר

7 Wieso kann beim Nazirat das Verbot des Versäumens vorkommen; sobald er sagt, er wolle Nazir sein, ist er Nazir, und verstößt, wenn er ißt, gegen das Verbot des Essens!? – Wenn er gesagt hat, er wolle Nazir sein, sobald er es wünschen wird. – Wenn er ‘sobald er es wünschen wird’ gesagt hat, kann ja das Verbot des Versäumens nicht erfolgen!?

ח אמר רבא כגון דאמר לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר מידי דהוה האומר לאשתו הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית הכא נמי לאלתר הוי נזיר דאמרינן דילמא השתא מיית

8 Raba erwiderte: Wenn er gesagt hat, er wolle aus der Welt nicht scheiden, ohne Nazir gewesen zu sein; er ist von dieser Stunde an Nazir [zu sein verpflichtet]. Wie in folgendem Falle. Wenn [ein Priester] zu seiner Frau sagt: da hast du deinen Scheidebrief, auf daß er eine Stunde vor meinem Tode [Gültigkeit erlange], so darf sie fortan keine Hebe mehr essen. Wir sagen also, er kann jede Stunde sterben, ebenso ist er hierbei sofort Nazir, denn wir sagen, er kann jetzt sterben.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel