Pesachim 153

Kapitel 153

א שעירי ראשי חדשים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד קמ"ל דראש חדש איקרי מועד

1 Ich will dir sagen, die Ziegenböcke des Neumonds müssen besonders aufgezählt werden; man könnte glauben, [diese nicht,] da bei ihnen [das Wort] ‘Fest’ nicht gebraucht wird, so lehrt er uns, daß auch der Neumond ‘Fest’ heiße.

ב כדאביי דאמר אביי תמוז דהאי שתא מלויי מליוה דכתיב (איכה א, טו) קרא עלי מועד לשבור בחורי

2 Dies nach Abajje, denn Abajje sagte: Der Tamuz jenes Jahreswar vollzählig, denn es heißter hat ein Fest gegen mich ausgerufen, daß man meine Jünglinge zermalme.

ג למימרא דכולהו ממועד אתו מנהני מילי דתנו רבנן (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהו במועדו במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה

3 Sie werden also alle aus [dem Worte] ‘Fest; gefolgert; woher dies? — Die Rabbanan lehrten:Da sagte Moše die Festzeiten des Herrn; was lehrt dies? Wir wissen esnur vom beständigen Opfer und vom Pesaḥopfer, bei denen es zur Zeit heißt: zur Zeit, auch am Šabbath, zur Zeit, auch in Unreinheit;

ד שאר קרבנות ציבור מניין שנאמר (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם

4 woher dies auch von anderen Gemeindeopfern? Es heißt:diese sollt ihr dem Herrn an eueren Festzeiten herrichten.

ה מניין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמם ת"ל וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל הכתוב קבעו מועד אחד לכולן

5 Woher wissen wir, auch die Schwingegarbe, und was damit dargebracht wird, die zwei Brote, und was damit dargebracht wird, einzuschließen? Es heißt: da sagte Moše den Kindern Jisraél die Festzeiten des Herrn; die Schrift bestimmte eine Festzeit für sie alle. —

ו וכל הני למה לי צריכי דאי כתב רחמנא תמיד הוה אמינא תמיד שכן תדיר וכליל אבל פסח לא קמ"ל

6 Wozu braucht dies von allen [besonders gesagt zu werden]? — Dies ist nötig; würde der Allbarmherzige es nur vom beständigen Opfer geschrieben haben, so könnte man glauben, nur das beständige Opfer, weil es beständig ist und vollständig dargebracht wird, nicht aber das Pesaḥpfer, so lehrt er uns.

ז ואי כתב רחמנא פסח פסח שהוא ענוש כרת אבל תמיד דאין ענוש כרת אימא לא קמ"ל

7 Würde der Allbarmherzige es nur vom Pesaḥopfer geschrieben haben, [so könnte man glauben,] nur das Pesaḥopfer, [dessen Unterlassung] mit der Ausrottung belegt ist, nicht aber das beständige Opfer, [dessen Unterlassung] nicht mit der Ausrottung belegt ist, so lehrt er uns.

ח ואי כתב רחמנא הני תרתי הוה אמינא הני הוא יש בהן צד חמור תמיד תדיר וכליל פסח שהוא ענוש כרת אבל שאר קרבנות ציבור אימא לא כתב רחמנא אלה תעשו לה' במועדיכם

8 Würde der Allbarmherzige es nur von diesen beiden geschrieben haben, so könnte man glauben, nur diese, weil sie eine erschwerende Seite haben, das beständige Opfer ist beständig und wird vollständig dargebracht, und [die Unterlassung] des Pesaḥopfers ist mit der Ausrottung belegt, nicht aber andere Gemeindeopfer; daher schrieb der Allbarmherzige: diese sollt ihr dem Herrn an eueren Festzeiten herrichten.

ט ואי כתב רחמנא אלה תעשו לה' במועדיכם הוה אמינא שאר קרבנות ציבור הבאין לכפר אבל עומר ושתי הלחם דאין באין לכפר אלא להתיר בעלמא נינהו לא קמ"ל

9 Würde der Allbarmherzige nur geschrieben haben: diese sollt ihr dem Herrn an eueren Festzeiten herrichten, so könnte man glauben, nur andere Gemeindeopfer, die zur Sühne dargebracht werden, nicht aber die Schwingegarbe und die zwei Brote, die nicht zur Sühne dargebracht werden, sondern nur Erlaubnis erwirkensollen, so lehrt er uns.

י ואי כתב רחמנא עומר ושתי הלחם לחודייהו הוה אמינא אדרבה עומר ושתי הלחם דאלימי דבאין להתיר אבל הנך לא קמ"ל

10 Und würde der Allbarmherzige es nur von der Schwingegarbe und den zwei Broten geschrieben haben, so könnte man im Gegenteil glauben, nur die Schwingegarbe und die zwei Brote, die so bedeutend sind, daß sie Erlaubnis erwirken, nicht aber jene, so lehrt er uns.

יא סברוה דלכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור ובעי' ציץ לרצות

11 Sie glaubten, nach aller Ansicht werde für die Gemeinde die Unreinheit nur verdrängt, wonach das Stirnblattzur Wohlgefälligmachung [des Opfers] erforderlich ist,

יב דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה בציבור אלא רבי יהודה דתניא ציץ בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה דברי ר"ש ר' יהודה אומר עודיהו על מצחו מרצה אין עודיהו על מצחו אינו מרצה

12 denn außer R. Jehuda gibt es keinen Tanna, der der Ansicht wäre, die Unreinheit werde für die Gemeinde aufgehoben. Es wird nämlich gelehrt: Das Stirnblatt macht [das Opfer] wohlgefällig, einerlei ob es an [des Hochpriesters] Stirn ist oder nicht — so R. Šimo͑n; R. Jehuda sagt, ist es an seiner Stirn, mache es [das Opfer] wohlgefällig, ist es nicht an seiner Stirn, mache es [das Opfer] nicht wohlgefällig.

יג אמר לו ר"ש כהן גדול ביום הכפורים יוכיח שאינו על מצחו ומרצה

13 R. Šimo͑n sprach zu ihm: Vom Hochpriester am Versöhnungstage ist ja zu beweisen: es ist dann nicht an seiner Stirn, dennoch macht es [das Opfer] wohlgefällig!?

יד אמר לו הנח ליום הכפורים שטומאה הותרה בציבור מכלל דר"ש סבר טומאה דחויה היא בציבור

14 Dieser erwiderte: Laß den Versöhnungstag, an dem für die Gemeinde die Unreinheit aufgehoben wird. Demnach ist R. Šimo͑n der Ansicht, die Unreinheit werde für die Gemeinde nur verdrängt.

טו ודכולי עלמא אין הציץ מרצה על אכילות דליכא תנא דשמעת ליה דאמר הציץ מרצה על אכילות אלא ר"א דתניא ר"א אומר הציץ מרצה על אכילות רבי יוסי אומר אין הציץ מרצה על אכילות

15 Ferner sind alle der Ansicht, das Stirnblatt mache die Speiseteilenicht wohlgefällig, denn außer R. Elie͑zer gibt es keinen Tanna, der der Ansicht wäre, das Stirnblatt mache die Speiseteile wohlgefällig. Es wird nämlich gelehrt: R. Elie͑zer sagt, das Stirnblatt mache die Speiseteile wohlgefällig; R. Jose sagt, das Stirnblatt mache die Speiseteile nicht wohlgefällig.

טז נימא מתניתין דלא כרבי יהושע דתניא (דברים יב, כז) ועשית עולותיך הבשר והדם רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם

16 Es ist anzunehmen, daß unsere Mišna nicht die Ansicht R. Jehošua͑s vertritt, denn es wird gelehrt:Du sollst deine Brandopfer herrichten, das Fleisch und das Blut. R. Jehošua͑ sagte: Ohne Blut kein Fleischund ohne Fleisch kein Blut.

יז רבי אליעזר אומר דם אף על פי שאין בשר שנאמר (דברים יב, כז) ודם זבחיך ישפך ומה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך מה דם בזריקה אף בשר בזריקה

17 R. Elie͑zer sagte: Das Blut [ist brauchbar], auch wenn das Fleisch nicht vorhanden ist, denn es heißt:das Blut deiner Schlachtopfer soll ausgegossen werden; wie aber halte ich aufrecht [den Schriftvers]: du sollst deine Brandopfer herrichten, das Fleisch und das Blut? Dies besagt, daß, wie das Blut geschüttet ebenso auch das Fleisch geworfen werde;

יח הוי אומר לול קטן יש בין כבש למזבח

18 zwischen der Rampe und dem Altar befand sich nämlich ein kleiner Zwischenraum. —

יט ורבי יהושע נמי הכתיב ודם זבחיך ישפך אמר לך הא כתיב גביה והבשר תאכל

19 Und R. Jehošua͑, es heißt ja: das Blut deiner Schlachtopfer soll ausgegossen werden!? — Er kann dir erwidern: gleich darauf folgt ja: das Fleisch sollst du essen. —

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel