Pesachim 81

Kapitel 81

א אחרוסת קאמר מר או אחרדל קאמר מר א"ל למאי נפקא מינה

1 Spricht der Meister vom Sauerbrei oder vom Senf? Dieser erwiderte: In welcher Hinsicht? –

ב לדרב כהנא דאמר רב כהנא מחלוקת לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד

2 Hinsichtlich der Erklärung R. Kahanas, denn R. Kahana sagte, der Streit bestehe nur über den Senf, wenn aber in Sauerbrei, stimmen alle überein, daß er sofort zu verbrennen sei.

ג א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי

3 Dieser erwiderte: Ich hörte nichts davon. Das heißt nämlich: ich halte nichts davon.

ד א"ר אשי כוותיה דרב כהנא מסתברא מדאמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי מאי לאו צמותי הוא דלא צמית הא חמועי מחמעא

4 R. Aši sagte: Die Erklärung R. Kahanas ist einleuchtend, denn Šemuél sagte, die Halakha seinicht wie R. Jose; doch wohl, weil [der Essig] nicht einschrumpft, demnach säuert er. –

ה לא דילמא לא מצמת צמית ולא חמוע מחמע:

5 Nein, vielleicht schrumpft er nicht ein und säuert auch nicht.

ו אין מבשלין וכו': ת"ר (שמות יב, ט) במים אין לי אלא במים שאר משקין מניין

6 MAN DARF NICHT &C. KOCHEN. Die Rabbanan lehrten: Im Wasser, ich weiß es nur vom Wasser, woher dies von anderen Flüssigkeiten?

ז אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמן אסורין שאר משקין שמפיגין טעמן לא כ"ש

7 Ich will dir sagen, dies ist [durch einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere zu folgern: wenn [das Kochen] im Wasser, das keinen Geschmack überträgt, verboten ist, um wieviel mehr in anderen Flüssigkeiten, die ihren Geschmack übertragen.

ח רבי אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין מניין ת"ל (שמות יב, ט) ובשל מבושל מ"מ

8 Rabbi erklärte: Im Wasser, ich weiß dies nur vom Wasser, woher dies von anderen Flüssigkeiten? Es heißt:kochend, gekocht, auf jedeWeise. –

ט מאי בינייהו איכא בינייהו צלי קדר

9 Welcher Unterschied besteht zwischen ihnen? – Ein Unterschied besteht zwischen ihnen beim Schmoren. –

י ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי להו מבעי ליה לכדתניא בשלו ואח"כ צלאו או שצלאו ואח"כ בשלו חייב

10 Wofür verwenden die Rabbanan die [Worte] kochend, gekocht? – Sie verwenden es für folgende Lehre: Hat man es zuerst gekocht und nachher gebraten oder zuerst gebraten und nachher gekocht, so ist man schuldig.

יא בשלמא בשלו ואח"כ צלאו חייב דהא בשליה אלא צלאו ואח"כ בשלו הא צלי אש הוא אמאי

11 Einleuchtend ist es, daß man schuldig ist, wenn zuerst gekocht und nachher gebraten, denn man hat es gekocht, weshalb aber, wenn zuerst gebraten und nachher gekocht, es wurde ja am Feuer gebraten!?

יב אמר רב כהנא הא מני רבי יוסי היא דתניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר"מ רבי יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נימוח

12 R. Kahana erwiderte: Hier ist die Ansicht R. Joses vertreten, denn es wird gelehrt: Man genügt seiner Pflicht [des Ungesäuerten] mit einem eingeweichten oder gekochten Kuchen, wenn er nicht zergangen ist – so R. Meír; R. Jose sagt, man genüge seiner Pflicht mit einem eingeweichten Kuchen, nicht aber mit einem gekochten, auch wenn er nicht zergangen ist.

יג עולא אמר אפילו תימא ר"מ שאני הכא דאמר קרא ובשל מבושל מ"מ

13 U͑la erwiderte: Du kannst auch sagen, hier sei die Ansicht R. Meírs vertreten, denn anders ist es hierbei, wo die Schrift ausdrücklich sagt: kochend, gekocht, auf jede Weise.

יד ת"ר יכול צלאו כל צורכו יהא חייב ת"ל (שמות יב, ט) אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים נא ובשל מבושל אמרתי לך ולא שצלאו כל צורכו

14 Die Rabbanan lehrten: Man könnte glauben, man sei schuldig, wenn man es [zu stark] geröstet hat, so heißt es:ihr sollt es nicht halbroh oder im Wasser gekocht essen; halbroh oder im Wasser gekocht habe ich dir verboten, nicht aber [zu stark] geröstet. –

טו היכי דמי אמר רב אשי דשויא חרוכא

15 Wie meint er es? R. Aši erwiderte: Wenn man es versengt hat.

טז תנו רבנן יכול אכל כזית חי יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי

16 Die Rabbanan lehrten: Man könnte glauben, man sei schuldig, wenn man ein olivengroßes Stück roh gegessen hat, so heißt es: ihr sollt es nicht halbroh oder gekocht essen, halbroh und gekocht habe ich dir verboten, nicht aber roh.

יז יכול יהא מותר תלמוד לומר (שמות יב, ט) כי אם צלי אש היכי דמי נא אמר רב כדאמרי פרסאי אברנים

17 Man könnte nun glauben, es sei von vornherein erlaubt, so heißt es:nur am Feuer gebraten. – Was heißt halbroh? Rabh erwiderte: Was die Perser abarnim nennen.

יח אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור פסח שבשלו בחמי טבריא חייב

18 R. Ḥisda sagte: Wer am Šabbath im Thermenwasser von Ṭiberias kocht, ist frei; wer das Pesaḥopfer im Thermenwasser von Ṭiberias kocht, ist schuldig.–

יט מאי שנא בשבת דלא דתולדות אש בעינן וליכא פסח נמי לאו תולדות אש הוא

19 Am Šabbath ist er wohl deshalb nicht [schuldig], weil [die Erhitzung] ein Erzeugnis des Feuers sein muß, was hierbei nicht der Fall ist, ebenso ist es ja auch beim Pesaḥopfer kein Erzeugnis des Feuers!?

כ אמר רבא מאי חייב דקתני דקא עבר משום צלי אש

20 Raba erwiderte: Schuldig, (wovon er spricht) ist er auch nur deshalb, weil er das Gebot, es im Feuer zu braten, übertreten bat.

כא רב חייא בריה דרב נתן מתני לה להא דרב חסדא בהדיא א"ר חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור ופסח שבשלו בחמי טבריא חייב שעבר משום צלי אש

21 R. Ḥija, Sohn des R. Nathan, lehrte die Halakha R. Ḥisdas ausdrücklich in dieser Fassung: R. Ḥisda sagte: Wer am Šabbath im Thermenwasser von Ṭiberias kocht, ist frei; wer das Pesaḥopfer im Thermenwasser von Ṭiberias kocht, ist schuldig, weil er das Gebot, es im Feuer zu braten, übertreten hat.

כב אמר רבא אכלו נא

22 Raba sagte: Wer [das Pesaḥopfer] halbroh gegessen hat,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel