Sanhedrin 26

Kapitel 26

א איכא בינייהו יום תקופה מתחיל ויום תקופה גומר ולא מסיימי

1 Ein Unterschied besteht zwischen ihnen, ob der [Wende]tag der Jahreszeit zum Beginne oder zum Schlüsse gehöre; sie sind aber nicht bezeichnet.

ב אחרים אומרים מיעוטו וכמה מיעוטו ארבעה עשר יום מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר וכוליה חג בעינן האיכא אמר רב שמואל בר רב יצחק אחרים בתקופת ניסן קיימי דכתיב (דברים טז, א) שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן

2 «Andere sagen, auch wegen des kleineren Teiles [des Monats]. ‘Des kleineren Teiles’, das sind vierzehn Tage.» Welcher Ansicht sind sie, sind sie der Ansicht, der [Wende]tag der Jahreszeit gehöre zum Schlüsse und das ganze Fest gehöre [zur neuen Jahreszeit], so ist dies ja der Fall!? R. Šemuél b. R. Jiçḥaq erwiderte: Die anderen sprechen von der Jahreszeit des Nisan, denn es heißt: achte auf den Reifemonat, achte, daß die Wende des Frühlings in den Nisan falle. –

ג וליעבריה לאדר אמר רב אחא בר יעקב תנא מלמעלה למטה קחשיב והכי קאמר עד מיעוטו מעברין וכמה מיעוטו ארבעה עשר יום

3 Sollte man den Adar interkalieren!? R. Aḥa b. Ja͑qob erwiderte: Der Autor zählt von oben nach unten, und meint es wie folgt: bis zum kleineren Teile interkaliere man; ‘zum kleineren Teile’, das sind vierzehn Tage.

ד רבינא אמר לעולם אחרים בתשרי קיימי וקסברי אחרים כוליה חג בעינן ויו"ט ראשון יום טוב ראשון חג האסיף כתיב חג הבא בזמן אסיפה:

4 Rabina erklärte: Tatsächlich sprechen die anderen von [der Jahreszeit des] Tišri, nur sind sie auch der Ansicht, das ganze Fest gehöre [in die neue Jahreszeit], und dazu auch der erste Festtag. – Wieso der erste Festtag, es heißt ja: das Fest der Ernte!? – Das Fest zur Zeit der Ernte.

ה סמיכת זקנים: ת"ר (ויקרא ד, טו) וסמכו זקני יכול זקני השוק ת"ל עדה

5 DAS STÜTZEN DER ÄLTESTEN. Die Rabbanan lehrten: Die Ältesten sollen stützen, man könnte glauben, die Ältesten des Marktes, so heißt es: Gemeinde;

ו אי עדה יכול קטני עדה ת"ל העדה מיוחדין שבעדה וכמה הן וסמכו שנים זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר זקני שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה

6 unter ‘Gemeinde’ könnte man die kleine verstehen, so heißt es: die Gemeinde, von den auserwählten der Gemeinde. Wieviel müssen es sein? Sie sollen stützen, zwei, die Ältesten, zwei, und da der Gerichtshof nicht aus einer geraden Zahl bestehen soll, so nehme man noch einen hinzu, das sind also fünf – so R. Jehuda. R. Šimo͑n sagte: Die Ältesten, zwei, und da der Gerichtshof nicht aus einer geraden Zahl bestehen soll, so nehme man noch einen hinzu, das sind also drei. –

ז ור' שמעון הכתיב וסמכו ההוא מיבעי ליה לגופיה ורבי יהודה לגופיה לא צריך דאם כן דלא אתי וסמכו לדרשה ליכתוב זקני העדה ידיהם על ראש הפר

7 Und R. Šimo͑n, es heißt ja auch: sie sollen stützen!? – Dies ist an sich nötig. – Und R. Jehuda!? – An sich ist es nicht nötig; wenn dem so wäre, daß nämlich [das Wort] stützen nicht zur Forschung zu verwenden sei, so könnte es ja heißen: die Ältesten der Gemeinde ihre Hände auf den Kopf des Farren [legen]. –

ח ור' שמעון אי כתיב הכי הוה אמינא מאי על בסמוך ורבי יהודה גמר ראש ראש מעולה ור"ש לא גמר ראש ראש מעולה

8 Und R. Šimo͑n!? – Wenn es so hieße, so könnte man glauben, unter ‘auf’ sei nur die Nähe zu verstehen. – Und R. Jehuda!? – Er folgert dies durch [das Wort] Kopf, das auch beim Brandopfer gebraucht wird. – Und R. Šimo͑n!? – Durch [das Wort] Kopf, das auch beim Brandopfer gebraucht wird, folgert er nichts.

ט תנא סמיכה וסמיכת זקנים בג' מאי סמיכה ומאי סמיכת זקנים א"ר יוחנן מיסמך סבי

9 Es wird gelehrt: Das Stützen und das Händeauflegen der Ältesten erfolge durch drei. – Was heißt Stützen und was heißt Händeauflegen der Ältesten? R. Joḥanan erwiderte: Die Ordinierung durch die Ältesten.

י א"ל אביי לרב יוסף מיסמך סבי בשלשה מנלן אילימא מדכתיב (במדבר כז, כג) ויסמוך את ידיו עליו אי הכי תסגי בחד וכי תימא משה במקום שבעים וחד קאי אי הכי ליבעי שבעים וחד קשיא

10 Abajje sprach zu R. Joseph: Woher, daß die Ordinierung durch die Ältesten durch drei erfolgen müsse; wollte man sagen, weil es heißt: sodann legte er ihm die Hände auf, so sollte ja auch einer genügen, und wenn du erwidern wolltest, Moše wiege einundsiebzig auf, so sollten einundsiebzig erforderlich sein!? – Ein Einwand.

יא אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי בידא ממש סמכין ליה אמר ליה סמכין ליה בשמא קרי ליה רבי ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות

11 R. Aḥa, der Sohn Rabas, fragte R. Aši: Wird die Ordinierung durch wirkliches [Auflegen der] Hände erteilt? Dieser erwiderte: Man autorisiert durch den Titel; man ernennt ihn zum Rabbi und erteilt ihm das Recht, in Bußgeldsachen Recht zu sprechen. –

יב וחד לא סמיך והא אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאילמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל נשתכחו נגרוסינהו אלא

12 Kann etwa einer nicht die Ordinierung erteilen, R. Jehuda erzählte ja im Namen Rabhs: Zum Guten aber sei jenes Mannes gedacht, R. Jehuda b. Baba ist sein Name, denn wenn nicht er, würden in Jisraél die Gesetze von den Bußgeldern in Vergessenheit geraten sein. – ‘In Vergessenheit’, man konnte sie ja studieren!? – Vielmehr,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel