Sotah 57

Kapitel 57

א שהרי עשה בה ספק זונה כזונה תרומה נמי לא תיבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה

1 da diesbezüglich die zweifelhafte Hure der Huregleicht, so ist ja auch hinsichtlich der Hebe kein Schriftvers nötig, da diesbezüglich die zweifelhafte Hure der Hure gleicht!? –

ב אלא לר' עקיבא ארבעה קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לכהונה וחד לתרומה

2 Vielmehr, nach R. A͑qiba sind vier Wiederholungenvorhanden; einmal wegen des Ehemannes, einmal wegen des Ehebrechers, einmal wegen der Priesterschaftund einmal wegen der Hebe.

ג ורבי ישמעאל תלתא קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה אתיא בקל וחומר

3 Nach R. Jišma͑él abersind drei Wiederholungen vorhanden; einmal wegen des Ehemannes, einmal wegen des Ehebrechers und einmal wegen der Hebe; hinsichtlich der Priesterschaft aber folgert er es [durch einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere. –

ד ורבי ישמעאל ממאי דאיצטריך קרא לתרומה וכהונה אתיא בקל וחומר דילמא כי אצטריך לכהונה ותרומה שריא

4 Woher weiß R. Jišma͑él, daß die Wiederholung wegen der Hebe vorhanden sei, wonach hinsichtlich der Priesterschaft[ein Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere zu folgern ist, vielleicht ist sie wegen der Priesterschaft vorhanden, während die Hebe ihr erlaubt ist!? –

ה אמר לך מסתברא דומיא דבעל ובועל מה בעל ובועל מחיים אף תרומה נמי מחיים לאפוקי כהונה דלאחר מיתה

5 Er kann dir erwidern: dies ist einleuchtend; gleich dem Ehemanne und dem Ehebrecher; wie [das Verbot] bezüglich des Ehemannes und des Ehebrechers bei Lebzeiten erfolgt, ebenso erfolgt es bezüglich der Hebe bei Lebzeiten, während es bezüglich der Priesterschaft erst nach dem Todeerfolgt.

ו ור"ע דומיא דבעל ובועל לית ליה

6 R. A͑qiba aber hält nichts von der Vergleichung mit [dem Verbote] bezüglich des Ehemannesund des Ehebrechers.

ז ואי נמי אית ליה מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא

7 Und auch wenn er davon halt, so hat die Schrift sich dennoch bemüht, auch das niederzuschreiben, was [durch einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere zu folgern wäre.

ח אמר רב גידל אמר רב דבר שיש בו דעת לישאל ואין בו דעת לישאל מהאי קרא נפקא (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא וספק טהור יאכל

8 R. Gidel sagte im Namen Rabhs: [Die Unterscheidung], ob ein vernünftiges Wesen zum Befragen vorhanden ist oder kein vernünftiges Wesen zum Befragen vorhanden ist, ist aus folgendem Schriftverse zu entnehmen:Und das Fleisch, das etwas Unreines berührt, darf nicht gegessen werden. Es darf demnach nur dann nicht gegessen werden, wenn es sicher unrein ist, wenn aber ein Zweifel obwaltet, ob es unrein oder rein ist, darf es gegessen werden.

ט אימא סיפא (ויקרא ז, יט) והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל בשר הא ספק טמא וספק טהור לא יאכל

9 Wie ist nun der Schluß zu erklären:und was sonst das Fleisch betrifft, so darf jeder Reine Fleisch essen, wonach nur der entschieden Reine das Fleisch essen darf, derjenige aber, hinsichtlich dessen ein Zweifel obwaltet, ob er unrein oder rein ist, es nicht essen darf!?

י אלא לאו שמע מינה כאן שיש בו דעת לישאל כאן שאין בו דעת לישאל

10 Wahrscheinlich ist zu erklären, das eine, wenn ein vernünftiges Wesen zum Befragenda ist, und das andere, wenn kein vernünftiges Wesen zum Befragenda ist.

יא ואיצטריך דרב גידל אמר רב ואיצטריך למיגמר מסוטה דאי מדרב הוה אמינא בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים איצטריך למיגמר מסוטה

11 Und sowohl die Lehre R. Gidels im Namen Rabhs als auch die Folgerung von der Ehebruchsverdächtigten ist nötig. Aus der Lehre Rabhs könnte man entnehmen, einerlei ob auf Privatgebiet oder auf öffentlichem Gebiete; daher ist die Folgerung von der Ehebruchsverdächtigten nötig;

יב ואי מסוטה הוה אמינא עד דאיכא דעת נוגע ומגיע צריכא

12 und aus der Folgerung von der Ehebruchsverdächtigten könnte man entnehmen, nur wenn der Berührte und der Berührendevernünftige Wesen sind. Daher sind beide nötig.

יג בו ביום דרש רבי עקיבא וכל כלי חרש כו'

13 AN JENEM TAGE TRUG R. A͑QIBA VOR: Jedes irdene Gefäß &c.

יד ומאחר דאין לו למה טמא

14 Weshalb ist es, wenn es hiefür keinen [Schriftvers] gibt, unrein!?

טו אמר רב יהודה אמר רב מן התורה אין לו מדין קל וחומר יש לו ומה טבול יום שמותר בחולין פוסל בתרומה ככר שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה

15 R. Jehuda erwiderte im Namen Rabhs: In der Tora findet sich dies nicht, wohl aber ist es [durch einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere zu folgern: wenn der am selben Tage Untergetauchte, dem Profanes erlaubt ist, die Hebe untauglichmacht, um wieviel mehr macht das zweit[gradig unreine] Brot, das als Profanes untauglich ist, bei der Hebe drittgradig unrein.

טז איכא למיפרך מה לטבול יום שכן אב הטומאה

16 Es ist zu erwidern: wohl gilt dies vom am selben Tage Untergetauchten, weil er erstgradig unrein ist!? –

יז תיתי

17 Vom wegen

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel