Yevamot 210

Kapitel 210

א אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום:

1 R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Dies ist die Ansicht R. Meírs, die Weisen aber sagen, die Ḥaliça eines Minderjährigen sei unwirksam.

ב קטנה שחלצה וכו': אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש

2 WENN VON EINER MINDERJÄHRIGEN &C. R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Dies ist die Ansicht R. Meír, welcher sagt, im Abschnitte heiße es Mann, und man vergleiche die Frau mit dem Manne,

ג אבל חכמים אומרים איש כתיב בפרשה אשה בין גדולה בין קטנה

3 die Weisen aber sagen, im Abschnitte heiße es Mann, bei der Frau aber sei es einerlei, ob großjährig oder minderjährig.

ד מאן חכמים רבי יוסי היא דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר (מלכים א ט, ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים

4 Wer ist unter Weisen zu verstehen? – Es ist R. Jose. Einst saßen nämlich R. Ḥija und R. Šimo͑n b. Rabbi beisamen, und einer von ihnen fing an und sprach: Wer das Gebet verrichtet, richte die Augen nach unten, denn es heißt: meine Augen und mein Herz werden dort alle Tage sein.

ה וחד אמר עיניו למעלה שנאמר (איכה ג, מא) נשא לבבנו אל כפים אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו

5 Der andere aber sprach: [Er richte] das Herz nach oben, denn es heißt: erheben wir unser Herz mit den Händen. Inzwischen kam R. Jišma͑él b. R. Jose zu ihnen heran und fragte sie, womit sie sich befaßten. Sie erwiderten: Mit dem Gebete. Da sprach er zu ihnen: Folgendes sagte mein Vater: wer das Gebet verrichtet, richte die Augen nach unten und das Herz nach oben, sodaß jene beide Schriftverse aufrecht erhalten bleiben.

ו אדהכי אתא רבי למתיבתא אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל

6 Währenddessen kam Rabbi zur Vorlesung. Jene waren bebende und erreichten ihren Platz, R. Jišma͑él b. R. Jose aber ging wegen seiner Leibesschwere schreitend.

ז אמר ליה אבדן מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש אמר ליה אני ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי אמר ליה וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי

7 Da rief Abdan; Wer ist es, der über die Köpfe des heiligen Volke« schreitet!? Dieser erwiderte: Ich bin Jišma͑él, Sohn des R. Jose; ich bin hergekommen, um beim Meister die Tora zu lernen. Jener entgegnete: Bist du denn würdig, beim Meister die Tora zu lernen!?

ח אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה אמר ליה וכי משה אתה אמר ליה וכי רבך אלהים הוא אמר רב יוסף שקליה רבי למטרפסיה דקאמר ליה רבך ולא רבי

8 Dieser erwiderte: War Moše denn würdig, die Tora aus dem Munde der Allmacht zu lernen? Jener entgegnete: Bist du etwa Moše? Dieser erwiderte: Ist dein Meister etwa Gott!? R. Joseph sprach: Rabbi hatte seine Strafe weg; er sagte ‘dein Meister’ und nicht ‘der Meister’.

ט אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי אמר ליה רבי לאבדן פוק בדקה לבתר דנפק אמר ליה ר' ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה

9 Mittlerweile kam eine Schwägerin vor Rabbi, und Rabbi beauftragte Abdan, zu gehen und sie untersuchen zu lassen. Nachdem er hinausgegangen war, sprach R. Jišma͑él: Folgendes sagte mein Vater: im Abschnitte heißt es Mann, bei der Frau aber ist es einerlei, ob großjährig oder minderjährig.

י אמר ליה תא לא צריכת כבר הורה זקן קמפסע אבדן ואתי אמר ליה רבי ישמעאל בר' יוסי מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש היאך יפסע על ראשי עם קדוש

10 Hierauf sprach [Rabbi]: Komm, es ist nicht nötig; ein Greis hat es bereits entschieden. Als dann Abdan schreitend zurückkam, sprach R. Jišma͑él b. R. Jose zu ihm: Den das heilige Volk braucht, mag wohl über die Köpfe des heiligen Volkes schreiten, wieso aber schreitet der, den das heilige Volk nicht braucht, über die Köpfe des heiligen Volkes!?

יא אמר ליה רבי לאבדן קום בדוכתיך תאנא באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא

11 Da sprach Rabbi zu Abdan: Bleibe auf deinem Platze. Es wird gelehrt: An jener Stunde ward Abdan aussätzig, seine beiden Söhne ertranken und seine beiden Schwiegertöchter erklärten die Weigerung. R. Naḥman b. Jiçḥaq sprach: Gepriesen sei der Allbarmherzige, der es Abdan auf dieser Welt vergolten hat.

יב אמר ר' אמי מדבריו של ברבי נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות:

12 R. Ami sagte: Aus den Worten Berabbis lernen wir, daß Minderjährige auch im Kindesalter die Ḥaliça vollziehen können. Raba sagte: Wenn sie das Alter des Gelobens erlangt. Die Halakha ist, wenn sie zwei Haare bekommen hat.

יג חלצה בשנים וכו': אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין הלכה כאותו הזוג והא אמר ר"נ חדא זימנא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן חליצה בשלשה

13 VOLLZOG SIE DIE ḤALIÇA VOR ZWEIEN &C. R. Joseph b. Minjomi sagte im Namen R. Naḥmans: Die Halakha ist nicht wie dieses Paar. – Dies sagte ja R. Naḥman bereits einmal, denn R. Joseph b. Minjomi sagte im Namen R. Naḥmans, die Ḥaliça müsse vor dreien erfolgen!? –

יד צריכי דאי איתמר הך קמייתא הוה אמינא ה"מ לכתחילה אבל דיעבד אפי' תרי קמ"ל אין הלכה כאותו הזוג ואי אשמועינן אין הלכה כאותו הזוג אלא כתנא קמא ה"א דיעבד אבל לכתחילה ליבעי חמשה צריכא:

14 Beides ist nötig. Würde er nur das erste gelehrt haben, so könnte man glauben, wenn von vornherein, ist es aber bereits erfolgt, so genügen auch zwei; daher lehrt er uns, die Halakha sei nicht wie dieses Paar. Und würde er nur gelehrt haben, die Halakha sei nicht wie dieses Paar, sondern wie der erste Autor, so könnte man glauben, wenn es bereits erfolgt ist, von vornherein aber seien fünf erforderlich. Daher ist beides nötig.

טו מעשה שחלצו כו': בינו לבינה מי ידענא אמר רב יהודה אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ

15 EINST VOLLZOG JEMAND DIE ḤALIÇA &C. Wenn zwischen ihm und ihr, woher weiß man es!? R. Jehuda erwiderte im Namen Šemuéls: Wenn Zeugen es draußen sehen.

טז איבעיא להו מעשה שחלצו בינו לבינה אבראי ובא מעשה לפני ר"ע בבית האסורין או דלמא מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין אמר רב יהודה אמר רב בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה

16 Sie fragten: Ist die Ḥaliça zwischen ihm und ihr außerhalb erfolgt und die Sache vor R. A͑qiba im Gefängnisse gekommen, oder ist die Ḥaliça zwischen ihm und ihr im Gefängnisse erfolgt? R. Jehuda erwiderte im Namen Rabhs: Die Sache ereignete sich im Gefängnisse und kam im Gefängnisse zur Entscheidung.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel