Yevamot 230

Kapitel 230

א וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים

1 Da bekundeten sie vielmehr, daß man sie aus dem Wasser geholt und sie sie sofort an Zeichen erkannt haben, sodaß man sich gar nicht auf sie verließ.

ב ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה אמר ליה הב לי שומשמי אמר ליה שקילתינהו והא כן וכן הויין ובחביתא רמיין א"ל דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו

2 Einst gab jemand seinem Genossen Sesam in Verwahrung, und als jener ihn zurück verlangte, erwiderte er ihm: Du hast ihn bereits erhalten. – Es war ja so und so viel und befindet sich noch im Fasse. Dieser erwiderte: Deinen hast du bereits erhalten, und dieser ist ein anderer.

ג סבר רב חסדא למימר היינו שני תלמידי חכמים ולא אמרינן הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו

3 R. Ḥisda wollte entscheiden, dies gleiche jenem Falle von den zwei Schriftgelehrten, wobei man nicht sagte, jene seien fort und diese seien andere.

ד אמר ליה רבא מי דמי התם קאמרי סימנים הכא שומשמי מאי סימנא אית להו ודקאמר כן וכן הויין אימר חושבנא איתרמי

4 Da sprach Raba zu ihm: Es ist nicht gleich; da gaben sie Kennzeichen an, welche Kennzeichen aber gibt es beim Sesam!? [Die Übereinstimmung] des Quantums aber, die er angibt, kann Zufall sein.

ה א"ל מר קשישא בר רב חסדא לרב אשי ומי חיישינן שמא פינן והתנן מצא כלי וכתוב עליו קו"ף קרבן מ"ם מעשר דל"ת דמוע טי"ת טבל תי"ו תרומה שבשעת הסכנה היו כותבין תי"ו תחת תרומה

5 MarQašiša, Sohn des R. Ḥisda, sprach zu R. Aši: Ist denn zu berücksichtigen, er kann [den Inhalt] geleert haben, wir haben ja gelernt, daß, wenn jemand ein Gefäß findet mit Q gezeichnet, dies ‘Qorban’ [Opfer], mit M, dies ‘Maa͑ser’ [Zehnt], mit D, dies ‘Demaj’, mit Ṭ, dies ‘Ṭebel’ [Unverzehntetes], und mit T, dies ‘Teruma’[Hebe] heiße, denn zur Zeit der Gefahr schrieb man T statt ‘Teruma’!?

ו א"ל רבינא לרב אשי ולא חיישינן שמא פינן אימא סיפא ר' יוסי אומר אפילו מצא חבית וכתוב עליה תרומה הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד הוה מלא תרומה ופינה

6 Rabbina sprach zu R. Aši: Ist etwa nicht zu berücksichtigen, er kann [den Inhalt] geleert haben, im Schlußsätze wird ja gelehrt: R. Jose sagt, selbst wenn man ein Faß findet und ‘Teruma’ darauf geschrieben ist, gelte [der Inhalt] als profan, denn man nehme an, im Vorjahre war zwar Hebe darin, jedoch sei es geleert worden!?

ז אלא דכולי עלמא חיישינן שמא פינן והכא בהא קמיפלגי מר סבר אם איתא דפינהו מיכפר הוה כפר ואידך אימר אישתלויי אישתלי אי נמי לפנחיא שבקיה:

7 Vielmehr stimmen alle überein, es sei zu berücksichtigen, er kann [den Inhalt] geleert haben, und ihr Streit besteht in folgendem: einer ist der Ansicht, wenn er [den Inhalt] geleert hätte, würde er [das Signum] abgekratzt haben, und einer ist der Ansicht, er kann dies vergessen oder zur Abschreckung zurückgelassen haben.

ח יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב שלחו מהתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן

8 Jiçḥaq der Exilarch, ein Schwesterssohn R. Bebajs, reiste von Cordova nach Spanien und starb da. Hierauf berichteten sie von dort: Jiçḥaq der Exilarch, der Schwesterssohn R. Bebajs, reiste von Cordova nach Spanien und starb da. Berücksichtige man zwei [Personen namens] Jiçḥaq oder nicht? Abajje erwiderte, man berücksichtige dies, Raba erwiderte, man berücksichtige dies nicht.

ט אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרבי יהודה נשיאה ושלח ליה תיבדק נהרדעא כולה

9 Abajje sprach: Ich entnehme es aus folgendem. Einst wurde in Nehardea͑ ein Scheidebrief gefunden, in dem geschrieben stand: Neben der Stadt Colonia. Ich David, Sohn Nehilajs, aus Nehardea͑, habe meine Frau N. entlassen und verabschiedet. Der Vater Šemuéls sandte ihn zu R. Jehuda dem Fürsten, und dieser ließ ihm sägen, ganz Nehardea͑ sei zu untersuchen. –

י ורבא אמר אם איתא יבדק כל העולם מיבעי ליה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח הכי

10 Und Raba!? – Demnach sollte die ganze Welt untersucht werden. Er erwiderte dies nur aus Achtung vor dem Vater Šemuéls.

יא אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתיב בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי והא חבי בר ננאי וננאי בר חבי במחוזא שכיחי טובא ואביי

11 Raba sprach: Ich entnehme es aus folgendem. Einst wurden in Mahoza Urkunden präsentiert, die auf Ḥabi b. Nanaj und Nanaj b. Ḥabi lauteten, und Rabba b. Abuba ließ durch diese Geld einfordern; und in Mahoza waren ja mehrere [Personen namens] Ḥabi b. Nanaj und Nanaj b. Ḥabi. – Und Abajje!? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel