Zevachim 211

Kapitel 211

א אף כאן למזרחה של ירושלים

1 ebenso auch hierbei in der Ostseite von Jerušalem. –

ב אלא לרבנן היכא שריף להו כדתניא היכן נשרפין לצפון ירושלים חוץ לשלש מחנות רבי יוסי הגלילי אומר אבית הדשן נשרפין

2 Wo wurden sie nach den Rabbananverbrannt? – Wie gelehrt wird: Wo wurden sie verbrannt? Nördlich von Jerušalem, außerhalb der drei Lager. R. Jose der Galiläer sagt, sie wurden im Aschenraumeverbrannt.

ג אמר רבא מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי הגלילי ר' אליעזר בן יעקב היא דתניא (ויקרא ד, יב) על שפך הדשן ישרף שיהא שם דשן (שיקדים לשם דשן) ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך

3 Raba sagte: Der Autor, der gegen R. Jose den Galiläer streitet, ist R. Elie͑zer b. Ja͑qob, denn es wird gelehrt: Auf dem Schuttplatze der Asche soll er verbrannt werden, es muß da Asche vorhanden sein. R. Elie͑zer b. Ja͑qob sagt, der Platz müsse abschüssigsein.

ד אמר ליה אביי דילמא במקומו משופך פליגי

4 Abajje sprach zu ihm: Vielleicht streiten sie, ob der Platz auch abschüssig sein muß.

ה תנו רבנן השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור מטמא בגדים ולא המסדר את המערכה מטמא בגדים ואיזהו השורף המסייע בשעת שריפה

5 Die Rabbanan lehrten: Die Kleider des Verbrennenden werden unrein, nicht aber die des das Feuer Anzündenden, noch die des den Holzstoß Errichtenden. Als Verbrennender gilt derjenige, der bei der Verbrennung behilflich ist.

ו יכול אף משנעשו אפר מטמא בגדים תלמוד לומר אותם אותם מטמאין בגדים ומשנעשין אפר אין מטמאין בגדים רבי שמעון אומר אותם מטמאין בגדים ניתך הבשר אין מטמאין בגדים

6 Man könnte glauben, sie verunreinigen die Kleider, nachdem sie Asche geworden sind, so heißt essie, siemachen die Kleider unrein, nicht aber, wenn sie Asche geworden sind. R. Šimo͑n erklärte: Sie machen die Kleider unrein, sobald aber das Fleisch durchgebrannt ist, machen sie die Kleider nicht mehr unrein. –

ז מאי בינייהו אמר רבא איכא בינייהו דשוייה חרוכא:

7 Welchen Unterschied gibt es zwischen ihnen? Raba erwiderte: Einen Unterschied gibt es zwischen ihnen in dem Falle, wenn [das Fleisch] durchgesengtist.

ח <big>הדרן עלך טבול יום</big>

ט מתני׳ <big>השוחט</big> והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העלאה

9 WER AUSSERHALB SCHLACHTET UND OPFERT, IST SOWOHL WEGEN DES SCHLACHTENS ALS AUCH WEGEN DER OPFERUNG SCHULDIG;

י רבי יוסי הגלילי אומר שחט בפנים והעלה בחוץ שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו

10 R. JOSE DER GALILÄER SAGT, WER INNERHALB GESCHLACHTET UND AUSSERHALB GEOPFERT HAT, SEI SCHULDIG, WER ABER AUSSERHALB GESCHLACHTET UND AUSSERHALB GEOPFERT HAT, SEI FREI, DENN ER HAT NUR EINE UNTAUGLICHE SACHE GEOPFERT. SIE ERWIDERTEN IHM: AUCH WER INNERHALB SCHLACHTET UND AUSSERHALB OPFERT, MACHT ES, SOBALD ER ES HINAUSBRINGT, UNTAUGLICH.

יא הטמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב רבי יוסי הגלילי אומר טמא שאכל טהור חייב וטמא שאכל טמא פטור שלא אכל אלא דבר טמא אמרו לו אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טמאוהו

11 HAT EIN UNREINER HEILICES GEGESSEN, OB UNREINES ODER REINES, SO IST ER SCHULDIG; R. JOSE DER GALILÄER SAGT, HAT EIN UNREINER REINES GEGESSEN, SEI ER SCHULDIG, HAT EIN UNREINER UNREINES GEGESSEN, SEI ER FREI, DENN ER HAT NUR EINE UNREINE SACHE GEGESSEN. SIE ERWIDERTEN IHM: AUCH EIN UNREINER, DER REINES ISST, MACHT ES, SOBALD ER ES BERÜHRT, UNREIN.

יב וטהור שאכל טמא פטור שאינו חייב אלא על טומאת הגוף:

12 HAT EIN REINER UNREINES GEGESSEN, SO IST ER FREI, DENN MAN IST NUR BEI UNREINHEIT DES KÖRPERS SCHULDIG.

יג <big>גמ׳</big> בשלמא העלה כתיב עונש וכתיב אזהרה עונש דכתיב (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו אזהרה דכתיב (דברים יב, יג) השמר לך פן תעלה עולותיך וכי הא דא"ר אבין א"ר אלעזר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה

13 GEMARA. Allerdings steht hinsichtlich der Opferung sowohl die Strafe als auch das Verbot geschrieben; die Strafe, denn es heißt: und es nicht zum Eingänge des Offenbarungszeltes bringt; das Verbot, denn es heißt: achte, daß du nicht deine Brandopfer darbringst und zwar nach einer Lehre R. Abins im Namen R. Elea͑zars, daß überall, wo es achte, daß nicht und nicht heißt, ein Verbot ausgedrückt werde;

יד אלא שחיטה בשלמא עונש דכתיב (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו אלא אזהרה מנלן אמר קרא (ויקרא יז, ז) ולא יזבחו עוד

14 hinsichtlich des Schlachtens aber steht allerdings die Strafe geschrieben:und es nicht zum Eingänge des Offenbarungszeltes bringt, woher aber ist das Verbot zu entnehmen? – Die Schrift sagt:sie sollen nicht mehr schlachten. –

טו האי מיבעי ליה לכדר"א דאמר מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם אם אינו ענין לכדרכה דכתיב (דברים יב, ל) איכה יעבדו תנהו ענין לשלא כדרכה

15 Dies ist ja aber wegen einer Lehre R. Elie͑zers nötig, welcher sagte: Woher, daß man schuldig ist, wenn man dem Merkuriusein Vieh schlachtet? Es heißt: sie sollen ihre Opfer nicht mehr schlachten, und da dies auf die gewöhnliche Artnicht zu beziehen ist, denn es heißt bereits:wie diese Völker ihre Götter zu verehren pflegen, so beziehe man es auf die ungewöhnliche Verehrung!?

טז אמר רבה קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד

16 Rabba erwiderte: Man lese: sie sollen nicht schlachten, und man lese: sie sollen nicht mehr. –

יז אכתי מיבעי ליה לכדתניא עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות

17 Aber dies ist ja für die folgende Lehre nötig: Bis hierwird von Opfern gesprochen, die man zur Zeit, wo Privataltäre verbotenwaren, geweiht, und zur Zeit, wo diese verboten waren, dargebracht hat,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel