Zevachim 235

Kapitel 235

א ורבי יהודה אמר לך כי כתיב הישר (בעיניו) הוא דכתיב אבל בבמה גדולה אפילו חובות נמי ליקרוב

1 Und R. Jehuda!? – Er kann dir erwidern: [das Wort] rechtbezieht sich auf [das Wort]Augen; auf einem großen Privataltar aber durfte man auch Pflichtopfer darbringen. –

ב אלא הא כתיב איש לאו למימרא דאיש ישרות הוא דליקרוב הא חובות לא ליקרוב כי כתיב איש להכשיר את הזר

2 Es heißt ja aber jeder, was wahrscheinlich besagt, daß ein einzelner nur freiwillige Opfer darbringen durfte, aber keine Pflichtopfer!? – Das Wort jeder deutet darauf, daß ein Gemeiner zulässig war. –

ג זר (ויקרא יז, ו) מוזרק הכהן את הדם על מזבח ה' נפקא

3 Hinsichtlich eines Gemeinen geht es ja hervor aus:der Priester sprenge das Blut auf den Altar des Herrn!? –

ד מהו דתימא ליבעי קדוש בכורות כמעיקרא קא משמע לן

4 Man könnte glauben, es war wie vorher die Heiligung der Erstgeborenennötig, so lehrt er uns. –

ה חכמים היינו תנא קמא

5 Die Weisensagen ja dasselbe, was der erste Autor!?

ו אמר רב פפא קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו:

6 R. Papa erwiderte: Ein Unterschied besteht zwischen ihnen hinsichtlich der Darbringung von Trankopfern in der Wüste.

ז אמר מר רבי שמעון אומר וכו': מ"ט דרבי שמעון דכתיב (יהושע ה, י) ויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל

7 Der Meister sagte: R. Šimo͑n sagt &c. Was ist der Grund R. Šimo͑ns? – Es heißt:die Kinder Jisraél richteten in Gilgal das Pesaḥopfer her,

ח פשיטא אלא הא קמ"ל דחובות כעין פסח הוא דקרב הא לאו כעין פסח לא קרב ואידך

8 und da diesselbstverständlich ist, so lehrt er uns folgendes: Pflichtopfer gleich dem Pesaḥopfer brachten sie dar, was aber dem Pesaḥopfer nicht gleicht, brachten sie nicht dar. – Und jener!? –

ט מיבעי ליה לכדרבי יוחנן דא"ר יוחנן משום רבי בנאה ערל מקבל הזאה

9 Dies deutet auf eine Lehre R. Joḥanans, denn R. Joḥanan sagte im Namen des R. Banaá, ein Unbeschnittener könne die Besprengungempfangen.

י תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסח וחובות הקבוע להן זמן (א"ל יחיד חובות שקבוע להן זמן מנא ליה

10 Ein Jünger lehrte vor R. Ada b. Ahaba: Ein Unterschied zwischen einem großen und einem kleinen Privataltar besteht nur hinsichtlich des Pesaḥopfers und der Pflichtopfer, für die eine Zeit festgesetztist. Da sprach er zu ihm: Wie kommt ein einzelner zu Pflichtopfern, für die eine Zeit festgesetzt ist!?

יא א"ל אסמייה) א"ל תתרגם מתניתך בעולת חובה דאיכא עולת נדבה דאי חטאת יחיד הוא חובות דקביע ליה זמן מי איכא

11 Jener fragte: Soll ich es streichen? Dieser erwiderte: Beziehe deine Lehre auf das Brandopfer, denn es gibt das Brandopferdes Erscheinens, denn wenn man sie [auch] auf das Sündopfer eines einzelnen beziehen wollte, so gibt es ja bei einem einzelnen keines, für das eine Zeit festgesetzt ist. –

יב ולוקמה במנחת חובה דהא איכא חביתין קא סבר אין מנחה בבמה:

12 Sollte er es [auch] auf das Pflichtspeisopfer bezogen haben, denn es gibt ja das Pfanngebäck!? – Er ist der Ansicht, auf dem Privataltar wurden keine Speisopfer dargebracht.

יג באו לשילה וכו': מנא הני מילי א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כתוב אחד אומר (שמואל א א, כד) ותביאהו בית ה' שילה וכתוב אחד אומר (תהלים עח, ס) ויטש (את) משכן שילה אהל שכן באדם וכתיב (תהלים עח, סז) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר

13 ALS SIE NACH ŠILO KAMEN &C. Woher dies? R. Ḥija b. Abba erwiderte im Namen R. Joḥanans: Ein Schriftvers lautet:Sie brachte ihn in das Haus des Herrn zu Šilo, und ein anderer lautet:er verließ die Wohnung zu Šilo, das Zelt, wo er unter den Menschen wohnte, und ferner heißt es:er verschmähte das Zelt Josephs und erwählte nicht den Stamm Ephrajim;

יד הא כיצד לא היתה שם תקרה אלא אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן והיא היתה מנוחה:

14 wie ist dies nun zu erklären? Es war da kein gebälktes [Haus], sondern es bestand unten aus Steinen und oben aus Teppichen. Dies war die Ruhestätte.

טו קדשי קדשים: מנא הני מילי א"ר אושעיא דאמר קרא (דברים יב, יג) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר (אתה) תראה בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה

15 HOCHHEILIGES &C. Woher dies? R. Oša͑ja erklärte: Die Schrift sagt: hüte dich, daß du deine Brandopfer nicht an jeglichem Orte, den du siehst, darbringst; darbringen darfst du nicht an jeglichem Orte, den du siehst, essen aber darfst du an jeglichem Orte, den du siehst. –

טז אימא בכל מקום שאתה רואה אי אתה מעלה אבל אתה זובח בכל מקום שתראה

16 Vielleicht aber: darbringen darfst du nicht an jeglichem Orte, den du siehst, schlachten aber darfst du an jeglichem Orte, den du siehst!?

יז א"ר ינאי אמר קרא (דברים יב, יד) שם תעלה ושם תעשה

17 R. Jannaj erwiderte: Die Schrift sagt:dort sollst du darbringen und dort sollst du herrichten.

יח רבי אבדימי בר חסא אמר אמר קרא

18 R. Evdämi b. Ḥasaerklärte: Es heißt:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel