Zevachim 46

Kapitel 46

א אם עון פיגול הרי כבר נאמר (ויקרא ז, יח) לא יחשב אם עון נותר הרי כבר נאמר (ויקרא ז, יח) לא ירצה

1 wenn die der Verwerflichkeit, so heißt es ja bereits:es wird nicht angerechnet werden, wenn die des Zurückbleibenden, so heißt es ja bereits:es wird nicht wohlgefällig machen;

ב הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בצבור

2 vielmehr nimmt er auf sich die Verfehlung der Unreinheit, die aus der Allgemeinheit heraus beim Gemeindeopfererlaubt ist.

ג מאי טומאה אילימא מטומאת שרץ היכא אישתרי אלא טומאת מת ולאו כגון שנטמאו בעלים במת אלמא נטמאו בעלים במת משלחין קרבנותיהן

3 Welche Unreinheit: wenn die Unreinheit durch ein Kriechtier, so ist dies ja nicht erlaubt, doch wohl die Unreinheit durch eine Leiche, und zwar in dem Falle, wenn der Eigentümer durch eine Leiche unrein geworden ist. Hieraus also, daß, wenn der Eigentümer durch eine Leiche unrein geworden ist, er das Opfer hinschicken könne.

ד ובמאי אי בנזיר (במדבר ו, ט) וכי ימות מת עליו אמר רחמנא אלא לעושה פסח (ולאו כגון שנטמאו בעלים במת)

4 Wer: wenn ein Nazir, so sagt ja der Allbarmherzige:wenn ihm jemand stirbt, doch wohl, der das Pesaḥopfer herzurichten hat. –

ה לעולם בשרץ ושם טומאה בעולם

5 Tatsächlich, [die Unreinheit] durch ein Kriechtier, denn es kommt nur auf den Namen ‘Unreinheit’an.

ו ואיכא דדייק ומייתי הכי עון הקדשים אין עון מקדישין לא מאי טומאה אילימא טומאת שרץ מי אישתריא בציבור אלא לאו טומאת מת ועון קדשים אין עון מקדישים לא

6 Manche deduzieren wie folgt: [Er sühnt] nur die Verfehlungen inbetreff der heiligen Dinge, nicht aber der Heiligenden, welche Unreinheit: wenn die Unreinheit durch ein Kriechtier, so ist es ja auch bei einem Gemeindeopfer nicht erlaubt, doch wohl die Unreinheit durch eine Leiche, und dies gilt nur von den Verfehlungen inbetreff der heiligen Dinge, nicht aber der Heiligenden. –

ז לעולם טומאת שרץ ושם טומאה בעולם:

7 Tatsächlich die Unreinheit durch ein Kriechtier, denn es kommt nur auf den Namen ‘Unreinheit’an.

ח יושב: מנלן אמר רבא אמר רב נחמן אמר קרא (דברים יח, ה) לעמוד לשרת לעמידה בחרתיו ולא לישיבה

8 EIN SITZENDER. Woher dies? Raba erwiderte im Namen R. Naḥmans: Die Schrift sagt:daß er stehe und Dienst tue, ich habe ihn zum Stehen erwählt nicht aber zum Sitzen.

ט ת"ר לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר (דברים יח, ז) העומדים שנה עליו הכתוב לעכב

9 Die Rabbanan lehrten: Daß er stehe und Dienst tue, ein Gebot, und wenn es weiter heißt:die da stehen, so hat die Schrift es als Pflicht wiederholt.

י א"ל רבא לרב נחמן מכדי יושב כזר דמי ומחיל עבודה אימא מה זר במיתה אף יושב במיתה אלמה תניא אבל ערל אונן יושב אינן במיתה אלא באזהרה

10 Raba sprach zu R. Naḥman: Merke, der Sitzende gleicht ja einem Gemeinen und entweiht den Dienst, somit sollte doch, wie ein Gemeiner der Todesstrafe verfällt, auch der Sitzende der Todesstrafe verfallen, und dem widersprechend wird gelehrt, daß der Unbeschnittene, Trauernde und Sitzende nicht der Todesstrafe verfallen, sondern verwarntsind!? –

יא משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים שני כתובין הבאין כאחד

11 Von dem, der die Amtskleider nicht anhat, und der Hände und Füße nicht gewaschen hat, lehren zwei Schriftversedasselbe,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel