Zevachim 49

Kapitel 49

א ולר"ש דלא בעי קידוש קומץ ולמאן דאמר לר"ש נמי בעי קידוש קומץ בשמאל אכשורי מכשר יד יד דרבא למה לי

1 Wozu aber ist die Folgerung Rabas aus [dem Worte] ‘Hand’ nötig nach R. Šimo͑n, nach dem die Heiligung des Haufens nicht erforderlich ist, und nach demjenigen, welcher sagt, nach R. Šimo͑n sei zwar die Heiligung des Haufens erforderlich, nur sei es auch mit der Linken gültig!?

ב אי לקמיצה עצמה מדרב יהודה בריה דרבי חייא נפקא דאמר ר"י בריה דרבי חייא מאי טעמא דרבי שמעון [דאמר קרא] (ויקרא ו, י) קודש קדשי' היא כחטאת וכאשם

2 Und wenn etwa wegen des Abhäufens selbst, so geht dies ja schon aus der Lehre des R. Jehuda, des Sohnes R. Ḥijas, hervor!? R. Jehuda, Sohn des R. Ḥija, sagte nämlich: Was ist der Grund R. Šimo͑ns? Es heißt:es ist heilig gleich dem Sündopfer und dem Schuldopfer;

ג בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם

3 richtet man es mit der Hand her, so richte man es mit der Rechten her, wie beim Sündopfer, und richtet man es mit einem Gefäße her, so richte man es auch mit der Linken her, wie beim Schuldopfer. –

ד לא נצרכא [אלא] לקומץ מנחת חוטא סד"א הואיל ואמר ר"ש שלא יהא קרבנו מהודר כי קמץ לה בשמאל נמי תיתכשר קא משמע לן:

4 Dies ist wegen der Abhäufung des Speis-Sündopfers nötig; man könnte glauben, da R. Šimo͑n sagt, das Opfer dürfe nicht üppigsein, sei es tauglich, auch wenn man es mit der Linken abgehäuft hat, so lehrt er uns.

ה <big>מתני׳</big> נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול:

5 IST DAS BLUT AUF DEN ESTRICH AUSGESCHÜTTET UND AUFGENOMMEN WORDEN, SO IST ES UNTAUGLICH.

ו <big>גמ׳</big> תנו רבנן (ויקרא ד, ה) ולקח הכהן המשיח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית

6 Die Rabbanan lehrten:Hierauf nehme der gesalbte Priester vom Blute des Farren, vom Lebensblut, nicht aber vom Blute der Haut noch vom nachfließendenBlute;

ז מדם הפר דם מהפר יקבלנו דאי סלקא דעתך מדם הפר כדכתיב מדם ואפילו מקצת דם והאמר רב השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר שנאמר (ויקרא ד, ז) ואת כל דמו ישפוך

7 vom Blute des Farren, er nehme das Blut vom Farrenauf. Wenn man nämlich wörtlich erklären wollte: vom Blute des Farren, auch einen Teil des Blutes, so sagte ja Rabh, der Schlachtende müsse das ganze Blut des Farren aufnehmen, denn es heißt:und das ganze Blut schütte er aus.

ח אלא מדם הפר דם מהפר יקבלנו וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין

8 Vielmehr erkläre man: vom Blute des Farren, das Blut vom Farren. Er ist also der Ansicht, man entferne, man füge hinzuund man lege aus.

ט גופא אמר רב יהודה אמר רב השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר שנאמר (ויקרא ד, ז) ואת כל דם הפר ישפך והא בשיריים כתיב

9 Der Text. R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Der Schlachtende muß das ganze Blut des Farren aufnehmen, denn es heißt: und das ganze Blut schütte er aus. – Dies spricht ja vom zurückbleibenden!? –

י אם אינו ענין לשיריים דהא ליתיה לכוליה דם תניהו ענין בקבלה

10 Da dies auf das zurückbleibende nicht zu beziehen ist, denn das ganze Blut ist nicht mehr vorhanden, so beziehe man es auf die [Blut]aufnahme.

יא אמר רב יהודה אמר שמואל השוחט צריך שיגביה סכין למעלה שנאמר (ויקרא ד, ה) ולקח מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר

11 R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Der Schlachtende muß das Messer in die Höheheben, denn es heißt: hierauf nehme er vom Blute des Farren, nicht aber vom Blute des Farren und eines anderen Gegenstandes. –

יב ודם סכין במאי מקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב (עזרא א, י) כפורי זהב

12 Womit wische er das Blut vom Messer weg? Abajje erwiderte: Mit dem Randedes Sprengbeckens, wie es heißt:goldene Becken.

יג אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא השוחט צריך שיתן

13 R. Ḥisda sagte im Namen des R. Jirmeja b. Abba: Der Schlachtende muß

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel