Zevachim 76

Kapitel 76

א מאי לאו אפלגיה דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא דיומא אמר רבא בר שילא לא אגילוייה דכתיב (שמות כד, י) וכעצם השמים לטוהר
1 doch wohl auf die Mitte des Altars, wie die Leute zu sagen pflegen: die Glanzzeit des Tages, das ist die Mittagsstunde!? Raba b. Sila erwiderte: Nein, auf das Dach; so heißt es auch:<i>wie der Himmel selbst an Klarheit</i>. –
ב והאיכא שירים שירים לא מעכבי
2 Es war ja noch das zurückbleibende [Blut]vorhanden!? – Das zurückbleibende ist nicht unerläßlich. –
ג והאיכא שירים הפנימים דאיכא דמ"ד מעכבי בחד מקום קאמרינן:
3 Auch bei den inneren [Opfern] war ja zurückbleibendes vorhanden, von dem jemand der Ansicht ist, daß es unerläßlich ist!? – Wir sprechen [von den Sprengungen] an einer Stelle.
ד תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר בית שמאי אומרים שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתירות ומפגלות
4 Es wird gelehrt: R. Elie͑zer b. Ja͑qob sagte: Die Schule Šammajs sagt, die zwei Sprengungen beim Sündopfer und die eine bei allen übrigen Schlachtopfern machen sie erlaubtund zur Verwerflichmachunggeeignet.
ה בית הלל אומרים אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתרת ומפגלת
5 Die Schule Hillels sagt, die eine Sprengung beim Sündopfer und eine auch bei allen übrigen Schlachtopfern mache sie erlaubt und zur Verwerflichmachung geeignet.
ו מתקיף לה רב אושעיא אם כן ליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל
6 R. Oša͑ja wandte ein: Demnach sollte er es doch unter den Erleichterungen der Schule Šammajs und den Erschwerungen der Schule Hillelslehren!?
ז אמר ליה רבא כי איתשיל להתירא איתשיל דהוו להו בית שמאי לחומרא:
7 Raba erwiderte ihm: Bei der Erörterunghandelte es sich um die Erlaubtmachung, wobei die Schule Šammajs erschwerend ist.
ח אמר רבי יוחנן שלש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה ובאות לאחר מיתה והמעלה מהן בחוץ חייב
8 R. Joḥanan sagte: Die drei Sprengungenbeim Sündopfer sindnicht nachts aufzutragen, sie werden nach dem Todeaufgetragen, und wer davon außerhalbaufträgt, ist schuldig.
ט אמר רב פפא יש מהן כתחלתו ויש מהן כסופו
9 R. Papa sagte: In mancher Hinsicht gleichen sie dem Anfangund in mancher Hinsicht gleichen sie dem Schlüsse;
י חוץ ולילה זרות וכלי שרת קרן ואצבע כיבוס ושירים כתחלתן
10 hinsichtlich [des Sprengens] außerhalb, nachts, [durch einen] Gemeinen, [mit einem] Dienstgefäße, [auf das] Horn, [mit dem] Finger, des Waschensund des Zurückgebliebenengleichen sie dem Anfang,
יא מיתה לא שריא ולא מפגלא ולא עיילא לגואי כסופן
11 und hinsichtlich des Todes, der Nichterlaubtmachung, der Nichtverwerflichmachung und des Nichthineinbringens in das Inneregleichen sie dem Schlüsse.
יב אמר רב פפא מנא אמינא לה דתנן ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כיבוס מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס הא מן הראוי לקרן טעון כיבוס
12 R. Papa sprach: Diesentnehme ich aus der folgenden Lehre: Ist [Blut] vom Halse auf das Gewand gespritzt, so braucht es nicht gewaschen zu werden, wenn vom Horn und vom Fundament, so braucht es nicht gewaschen zu werden. Demnach muß es gewaschen werden, wenn von dem, was für das Horn geeignetist. –
יג וליטעמיך מן היסוד אינו טעון כיבוס הא מן הראוי ליסוד טעון כיבוס (ויקרא ו, כ) אשר יזה כתיב פרט לזה שכבר הוזה
13 Nach deiner Auffassung wäre ja auch auszulegen: wenn vom Fundament, so braucht es nicht gewaschen zu werden; demnach muß es gewaschen werden, wenn von dem, das für das Fundament geeignetist, während es ja heißt:<i>der sprengt,</i> ausgenommen dieses, da gesprengt worden ist!?
יד הא מני רבי נחמיה דתנן רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב
14 Hier ist vielmehr die Ansicht R. Neḥemjas vertreten, denn wir haben gelernt: R. Neḥemja sagt, hat man das zurückbleibende Blut außerhalb dargebracht, sei man schuldig. –
טו אימר דשמעת ליה לר' נחמיה לענין העלאה מידי דהוי אאיברים ופדרים לענין כיבוס מי שמעת ליה אין
15 R. Neḥemja ist allerdings dieser Ansicht hinsichtlich der Darbringung, da dies auch von den Opfergliedern und dem Schmergilt, ist er etwa dieser Ansicht auch hinsichtlich des Waschens!? – Freilich, es wird auch gelehrt:
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel