Zevachim 77

Kapitel 77

א והתניא דמים הטעונין יסוד טעונין כיבוס ומחשבה מועלת בהן והמעלה מהן בחוץ חייב

1 Wegen des Blutes, das auf das Fundament gehört, ist das Waschen erforderlich, dabei ist die Absichtvon Wirkung und wer davon außerhalb darbringt, ist schuldig;

ב ודמים הנשפכין לאמה אין טעונין כיבוס ואין מחשבה מועלת בהן והמעלה מהן בחוץ פטור

2 wegen des Blutes, das in den Kanal zu gießen ist, ist das Waschen nicht erforderlich, dabei ist die Absicht nicht von Wirkung und wer davon außerhalb darbringt, ist frei.

ג מאן שמעת ליה דאמר מעלה מהן בחוץ חייב רבי נחמיה היא וקאמר טעון כיבוס

3 Derjenige, welcher sagt, wenn man davon außerhalb darbringt, sei man schuldig, ist ja R. Neḥemja, und er lehrt, das Waschen sei erforderlich. –

ד ומחשבה מועלת בהן והתניא יצאו שירים והקטרת אימורין שאין מעכבין את הכפרה שאין מחשבה מועלת בהן

4 Ist denn dabei die Absicht von Wirkung, es wird ja gelehrt: ausgenommen ist das Zurückbleibende und die Aufräucherung der Opfer teile, von denen die Sühne nicht abhängt, da bei diesen die Absicht nicht von Wirkung ist!? –

ה כי תניא ההיא בשלש מתנות שבחטאת

5 Jene Lehre bezieht sich auf die drei Sprengungen beim Sündopfer. –

ו אי הכי טעונין יסוד לקרן אזלי אימא ניטענין יסוד ומחשבה מועלת בהן האמרת לא שרי' ולא מפגלא ולא עיילא לגואי כסופן

6 Wieso heißt es demnach: das auf das Fundament gehört, dieses gehört ja auf die Hörner!? – Lies: das des Fundamentes benötigt. – Wieso ist dabei die Absicht von Wirkung, du sagtest ja, es gleiche hinsichtlich der Nichterlaubtmachung, der Nichtverwerflichmachung und des Nichthineinbringens dem Schlüsse!? –

ז אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימים

7 Vielmehr, jene Lehre bezieht sich auf das im Innern zu sprengende Blut. –

ח אבל בדמים החיצונים מאי פטור אדתני דמים הנשפכין לאמה ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים בדמים הפנימים אבל בדמים החיצונים פטור

8 Somit ist man beim außen zu sprengenden Blute frei; weshalb lehrt er es demnach vom Blute, das in den Kanal zu gießen ist, sollte er doch bei jenem selbsteinen Unterschied machen: dies gilt nur vom innerhalb zu sprengenden Blute, beim außen zu sprengenden aber ist man frei!? –

ט הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב ולא מתני ליה תלתא פטורי לבהדי תלתא חיובי

9 Hier ist die Ansicht R. Neḥemjas vertreten, welcher sagt, wenn man das zurückbleibende Blut außerhalb dargebracht hat, sei man schuldig, somit könnte er nicht drei Fälle der Erleichterung gegenüber den drei Fällen der Erschwerung lehren.

י רבינא אמר מן הקרן ממש מן היסוד מן הראוי ליסוד

10 Rabina erklärte: Vom Horn, wörtlich, Vom Fundament, von dem, was für das Fundament geeignetist.

יא אמר ליה רב תחליפא בר גזא לרבינא אימא אידי ואידי ראוי הוא האי מאי השתא ראוי לקרן אמרת לא ראוי ליסוד מיבעיא אלא מן הקרן מן הקרן ממש מן היסוד מן הראוי ליסוד:

11 R. Taḥlipha b. Gaza sprach zu Rabina: Vielleicht bei beidem: von dem, was dafür geeignet ist!? – Was soll dies; wenn esbei dem, was für das Horn geeignetist, nicht nötig ist, um wieviel weniger bei dem, was für das Fundament geeignet ist!? Vielmehr [ist zu erklären:] vom Horn, wörtlich; vom Fundament, was für das Fundament geeignet ist.

יב כל הניתנין על מזבח הפנימי כו': ת"ר (ויקרא ד, כ) ועשה כאשר עשה מה בא ללמוד

12 HAT MAN BEI ALLEN, DIE AUF DEN INNEREN ALTAR ZU SPRENGEN &C. Die Rabbanan lehrten:Er verfahre, wie er verfahren hat; was lehrtdies?

יג לכפול בהזאתו ולמד שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום מתן ד' מניין ת"ל כן יעשה

13 Es ist eine Wiederholung [des Gebotes] des Besprengens; dies lehrt, daß, wenn man eine von den Besprengungen unterlassen hat, alles, was man getan hat, nichtig sei. Ich weiß dies von den siebenBesprengungen, die immer unerläßlich sind, woher dies von den vierSprengungen? Es heißt:so verfahre er.

יד לפר זה פר יום הכפורים

14 Mitdem Farren, das ist der Farre des Versöhnungstages;

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel