Zevachim 91

Kapitel 91

א בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה:

1 die Schrift spricht von zweiEntweihungen, von der Untauglichkeit durch Übrigbleiben und der Untauglichkeit durch Unreinheit.

ב חוץ מן הדם כו': מנא הני מילי אמר עולא אמר קרא (ויקרא יז, יא) ואני נתתיו לכם שלכם יהא

2 MIT AUSNAHME DES BLUTES &C. Woher dies? U͑la erwiderte: Die Schrift sagt:ich habe es euch gegeben, es soll euch gehören.

ג דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא (ויקרא יז, יא) לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה

3 In der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt: Die Schrift sagt:zur Sühne, ich habe es zur Sühne bestimmt, nicht aber zur Veruntreuung.

ד רבי יוחנן אמר אמר קרא (ויקרא יז, יא) הוא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה אחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה

4 R. Johanan erklärte: Die Schrift sagtes, es ist vor der Sühne ebenso wie nach der Sühne: wie es dabei nach der Sühne keine Veruntreuung gibt, ebenso gibt es dabei vor der Sühne keine Veruntreuung. –

ה אימא לאחר כפרה כלפני כפרה מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו

5 Vielleicht nach der Sühne wie vor der Sühne: wie es dabei vor der Sühne eine Veruntreuung gibt, ebenso gibt es dabei eine Veruntreuung nach der Sühne!? – Du hast nichts, woran man eine Veruntreuung begehen kann, nachdem damit das Gebot ausgeübt worden ist. –

ו ולא והרי תרומת הדשן

6 Etwa nicht, dies ist ja beim Abheben der Ascheder Fall!? –

ז משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין

7 Vom Abheben der Asche und von den Priestergewändernlehren zwei Schriftverse dasselbe, und wenn zwei Schriftverse dasselbe lehren, so ist von diesen nichts zu folgern. –

ח הניחא לרבנן דאמרי (ויקרא טז, כג) והניחם שם מלמד שטעונין גניזה

8 Einleuchtend ist dies nach den Rabbanan, welche sagen, [die Worte]und lege sie da nieder lehren, daß sie verwahrtwerden müssen,

ט אלא לרבי דוסא דאמר מותרות הן לכהן הדיוט ובלבד שלא ישתמש בהן ליה"כ אחר מאי איכא למימר

9 wie ist es aber nach R. Dosa zu erklären, welcher sagt, sie seien für einen gemeinen Priester erlaubt, nur er dürfe sie nicht am folgenden Versöhnungstage benutzen!? –

י משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין

10 Von der Abhebung der Asche und vom genickbrochenen Kalbelehren zwei Schriftverse dasselbe, und wenn zwei Schriftverse dasselbe lehren, so ist von diesen nichts zu folgern. –

יא הניחא למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר

11 Einleuchtend ist dies nach demjenigen, welcher sagt, es sei nichts zu folgern, wie ist es aber nach demjenigen zu erklären, welcher sagt, es sei wohl zu folgern!? –

יב תרי מיעוטי כתיבי הכא כתיב (דברים כא, ו) הערופה והתם כתיב (ויקרא ו, ג) ושמו

12 Diesbezüglich sind zwei Ausschließungen vorhanden; daheißt es: dem das Genick gebrochen wurde, und dortheißt es: und lege sie. –

יג ותלתא קראי בדם למה לי

13 Wozu sind die drei Schriftworte hinsichtlich des Blutesnötig? –

יד למעוטי ממעילה מנותר ומטומאה

14 Zur Ausschließung von der Veruntreuung, vom Übriggebliebenen und von der Unreinheit;

טו אבל פיגול לא צריך קרא דתנן כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פיגול ודם גופיה מתיר הוא

15 hinsichtlich der Verwerflichmachung aber ist kein Schriftvers nötig, denn es wird gelehrt, man sei bei allem, was Erlaubtmachendes hat, ob für Menschen oder für den Altar, wegen Verwerflichem schuldig, während das Blut selber Erlaubtmachendes ist.

טז אמר רבי יוחנן שלשה כריתות בשלמים למה

16 R. Joḥanan sagte: Wozu die drei Ausrottungenbeim Heilsopfer?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel